אחרי שבע שנות שתיקה מוזיקלית, מחדש אהוד בנאי את הפלייליסט הישראלי עם אלבום חדש, "רסיסי לילה" שמו. נכון ש"שתיקה מוזיקלית" איננה הגדרה מדוייקת - לפני שלוש שנים הוציא בנאי את אלבום הפיוטים "שיר חדש", שלא נחל הצלחה מרובה אצל הקהל הרחב, וכן אוסף משולש בשם "ממשיך לנסוע". אבל מאז ההצלחה המסחררת של "ענה לי", לא זכינו לשמוע שירים חדשים מבנאי.
עם ציפיות גדולות וצימאון גדול התיישבתי להקשיב ל"רסיסי לילה". אין טעם להאריך יותר מדי: "רסיסי לילה", אלבומו העשירי במספר של בנאי, הוא אחת מהיצירות הכי מוצלחות של אהוד בעשרים השנים האחרונות. אלבום שעושה נעים באוזן, ובעיקר משרה רוגע ושלווה. לעומת אווירת המסעות והנדודים, שמאפיינת חלק גדול משיריו של בנאי (שירים כדוגמת "אש", "הכוכב של מחוז גוש דן", "יוצא לאור" ו"סטארטר"), "רסיסי לילה" נוקט קו יותר רגוע וממוסד. השירים מנוגנים בקצב איטי יותר, נינוח, ומקומה של המפוחית האלמותית נפקד משירי האלבום.
| <iframe data-priority= |
האלבום נפתח בשיר "אני הולך", שיצא לפני כמה שבועות כסינגל לתחנות הרדיו. השיר הבא, "משורר וילד", הוא למעשה התכתבות דמיונית של בנאי עם המשורר אלן גינצבורג, אחרי קריאתו של בנאי בשיר "חוף הכינרת" של גינצבורג. השיר של גינצבורג נכתב בשנת 1961, ותורגם לעברית על ידי נתן זך. באתרו האישי מספר בנאי שאחרי שקרא את השיר, שהותיר עליו רושם עז, כתב התכתבות דמיונית עם גינצבורג. בנאי, שהיה בן תשע כשנכתב השיר של גינצבורג, החליט לקרוא לשירו "משורר וילד". השיר מסתיים במילים "על חוף הכנרת, שנות האלפיים, המשורר כבר לא כאן הוא נודד בשמים. והילד כבר איש, יושב על המזח, קם פתאום ממקומו והולך על המים". בנאי הוא אכן כבר לא אותו ילד.
האלבום החדש כולל בתוכו גם כמה אמירות אקטואליות. בנאי, שקרא לזירוז הגאולה ב"מתי תבוא", לעידוד הדיבור בעברית ב"היברומאן" ונגד הסגידה לכוכבי הטלוויזיה ב"עגל הזהב", ממשיך לספק אמירות בעניינים שעל סדר היום: מגמה זו באלבום מתחילה ב"אני הולך", עם המשפט הנפלא "עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום". האמירה של בנאי מגיעה לשיאה בשיר "ר"ג גבעתיים", שכולו אלגוריה ליחסים בינינו לבין הפלסטינים, כפי שהסביר בנאי בקטע וידאו שהעלה לאתרו האישי. "איך זה התחיל אף אחד לא זוכר, איך זה ייגמר מי יידע, ציפורים נודדות מעל הקו הירוק, מצפצפות על חומת ההפרדה", שר בנאי ב"ר"ג-גבעתיים", וממשיך ב"הלך בודד מושיט את היד, האם הוא בכלל משלנו?".
גם חזרתו של בנאי בתשובה, אי שם באמצע שנות האלפיים, מוצאת את מקומה באלבום. את האריזה הפנימית של האלבום מעטר פסוק משיר השירים. השיר "מעשה בארבעה" מרמז לסיפור התלמודי הידוע על ארבעה שנכנסו לפרדס ("הרביעי חזר אבל הפך אחר... ואל הבית אל האור הוא לא יכול לחזור", על אלישע בן אבויה, לדוגמה), וקושר בינו ובין סיפור אישי שקרה לבנאי ולשלושת חבריו בגיל שמונה-עשרה. "שיר זמני", הרצועה השביעית באלבום, מתארת את העולם הבא דרך עיניו של בנאי ("בית מעץ, פרחים בגינה", למקרה שתהיתם).
שמו של האלבום, "רסיסי לילה", לקוח משיר השירים. באלבום משולבות שלוש רצועות אינסטרומנטאליות, המכונות "רסיסים", בנות פחות משתי דקות כל אחת. לטעמי, הרצועות האינסטרומנטאליות קצת פוגעות ברצף של השירים, ולא ממש מוסיפות לאלבום.
"רסיסי לילה" של אהוד בנאי הוא אלבום מעולה. למעריציו הוותיקים של בנאי צפויה האזנה נעימה, וגם למי שעדיין לא זכה להכיר משיריו מומלץ לשמוע את הדיסק. הנאה מובטחת.