לאחר שהבן החכם שואל את אביו: 'מה העדות והחוקים והמשפטים' עונה התורה תשובה מפתיעה. במקום ללמדו הלכה כשאלתו היא מעדיפה שנעסוק בסיפור ההיסטורי של עם ישראל - 'עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה'. יתכן וירדה התורה לסוף דעתו של הבן החכם אף אם הוא שואל רק שאלות הלכתיות עלינו להניח שהוא מציף סוגיה מורכבת יותר הקשורה למחויבות שלו לתורה ומצוות. לשאלתו מדוע ללמוד ולעשות כל כך הרבה מצוות ואיסורים, אנו זקוקים לפתוח דיון השקפתי.
אנו מציגים בפניו את הולדתו של עם ישראל במצרים, ואת ייעודנו להיכנס אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו, ולחיות בתוכה כעם נבחר. לעומת זאת בהגדה התשובה שונה לשאלתו 'מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלקינו אתכם'? אנו עונים לו: 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן' דהיינו לימוד הלכה עד ההלכה האחרונה במסכת פסחים 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'. האם ויתרנו על הסיפור ההיסטורי? האם חושבים אנו שאין ללמדו את היסודות הלאומים של ישראל? בעיון מעמיק יותר בהגדה נמצא שלפני הבאת שאלות הבנים אנו פותחים בהכרזה: 'עבדים היינו לפרעה' אנו פותחים בסיפור זה עבור כל הבנים בין לחכם ובין לרשע. ובלשון חז"ל: 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח' ובמהלך ההגדה סוקרים אנו את ההיסטוריה הלאומית של עם ישראל. שרים אנו 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו' ומציינים את הפלא הגדול שבנצחיותו של עם ישראל, שהתמודד עם כל המעצמות ושרד עד היום. על בסיס היסטורי זה אנו ממשיכים ומלמדים את הבן החכם את כל הלכות פסח.
ארבעה הבנים משקפים מורכבות, שיכולה להיות בתוך משפחה אחת. חינוך זהה, ערכים דומים אבל הבנים השונים. יש שבחרו בדרך הלכתית ומחייבת ויש שבחרו בדרכים אחרות. אם נשכיל להתייחס לכל בן לפי מה שהוא נוכל להביאם לשולחן אחד. יתכן אף שיש בן חמישי שלא הגיע לשולחן הסדר. הוא מרגיש מנותק ומנוכר אל לנו להתייאש נמתין לאליהו שישכין שלום בתוך המשפחות וישיב לב אבות על בנים. פתיחת הדלת לאליהו כוללת פתיחת לב לכל הבנים, שעזבו את הבית ומבקשים לחזור לכור צור מחצבתם.
בקהילות סגורות או ביישובים ישנם סוגים שונים של בנים ובנות עלינו ללמוד להכיל את כולם. ליל הסדר מלמד אותנו שאף ילד לא נשאר מחוץ לבית כולם בפנים. אין מקום לבן חמישי שממתין בחוץ. כך גם במסגרות החינוך עלינו למעט בבניית חומות במסגרות החינוכיות שלנו. יש צורך לדעת להכיל כמה שיותר במסגרות הקיימות. אולם בבית ובמשפחה אין להשאיר ולו אחד בחוץ.
*רב מושב משואות יצחק ויו"ר רבני בית הלל