שלום, אני בת 22, יוצאת עם מישהו כבר חצי שנה - זה הקשר הארוך הראשון (אולי האחרון?) שלי.
יש פעמים שאני מרגישה כאילו אני כבר מכירה אותו שנים ואנחנו מסתדרים כל כך טוב ואני כבר בטוחה שזהו ומתחתנים. ולפעמים יוצא לי לחשוב - "מה? מי זה הבנאדם הזה בכלל? מה הקשר אלי?" שזה בדרך כלל קורה שהוא פתאום מתנהג כמו ילד קטן ואני לא במצב רוח הכי סובלני.
ככה זה נמרח ולא מגיעים לשום החלטה אם להתחתן או לא. מצד אחד אני חושבת שאני אהיה מאושרת אתו, מצד שני פוחדת נורא שאמצא את עצמי נשואה עם תחושת זרות כלפיו וככה תקועה בבדידות, ואז אני חושבת - אולי אנחנו לא מתאימים?
אבל אז קשה לי לדמיין את החיים שלי בלעדיו וכבר אני מתחילה לפנטז על הילדים שלנו... ואז שוב - לא, בעצם יהיה לנו קוצר בתקשורת וגם הילדים יהיו אומללים.
אני גם מפחדת שאם נפרד אני אכנס לדיכאון כי כבר לא אהיה חלק מזוג. קיצור אני מבולבלת מאוד בחצי שנה האחרונה וזה משגע אותי.
בבקשה עוצו לי עצה.
תודה רבה ותזכו למצוות.
תשובה
שלום
המצב שאת מתארת הוא שלב שכולם מגיעים אליו.
מרגישים כמו בתוך לולאה וכאילו דורכים במקום.
וזה קורה אולי בגלל שאתם באמת דורכים במקום ונפגשים תמיד באותן מקומות פחות או יותר ובאותה סיטואציה.
כדי לצאת מזה אתם צריכים להיפגש בסיטואציה אחרת. לעשות טיול, להעביר שבת כלשהי ביחד, להיפגש עם משפחה, חברים. לראות את בן הזוג מזוית אחרת ממה שאתם רגילים. זה מבחינת החוויות.
ושנית, להעמיק את הקשר לעומק ולרוחב. לעומק - להכיר ולבין יותר את נפשו. ולרוחב - להרחיב את נושאי השיחה - יש עוד הרבה מה לגלות.
בהצלחה
כולנו שדכנים