פוקח עיוורים
לאחר סערת פרס ישראל בספרות נתבשרנו שהמשורר ארז ביטון הוא הזוכה בפרס. לעניות דעתי מי שקורא שירה ומעלעל קצת בשיריו יכול מהר מאוד להבין למה. ארז ביטון התעוור בגיל 11 בעקבות התפוצצות רימון אבל הלב המשיך לראות ולהתבונן, השירים שלו פותחים צוהר לתוך האפלה, מכניסים אותנו לעולם עדין ורגיש ומלא בצבע. סיפור החיים שלו מעורר השראה ומלמד על היכולת לפרוץ את הגבולות של עצמך, יש בו את כל הפרמטרים שהופכים אדם לראוי הן מבחינה ספרותית והן מחינה אישית (ופרשת הפרס של מפעל הפיס ליצחק לאור מלמדת שזהו רובד שלא ניתן להתעלם ממנו)
והנה על קיר הפייסבוק שלי צף ועולה הנושא העדתי, כל מיני אושיות רשת החלו ללעוג, ולרמוז או לא לרמוז על אפליה מתקנת כסיבה המרכזית לבחירתו. אחרי כל כך הרבה שנים פעם ראשונה שמזרחי מקבל את פרס ישראל לספרות אבל גם זה הם אומרים לא בגלל שמגיע לו, אלא רק בגלל שהוא מזרחי. עשרות שנים בהם זכו אשכנזים בפרס ישראל זה לא היה בגלל שהם אשכנזים, העובדה שעל כל שטרות הכסף הולכים להיות מודפסים משוררים רק ממוצא מאוד מסוים זה כמובן לא בגלל שהם אשכנזים הם פשוט הכי טובים, אבל האחד שזכה זה כמובן בגלל מזרחיותו ולא בגלל מפעל חייו המרשים.
אני באופן אישי מרגיש מאוד לו בנוח עם החלוקה הזו לעדות, בחוויה של כיהודי זה הכל שלי, גם שלום עליכם וגם ר' דויד בוזגלו, גם הבעל שם טוב וגם ר' שלום שבזי, גם הגטו וגם המאלח הם חלק מן הזהות שלי מהתרבות שלי מהבית שלי, (דברים ברוח דומה אמר גם ארז ביטון עצמו) אבל אסור להשלים עם הניסיונות להדיר חלקים מכל העושר המדהים הזה, לצבוע אותם ולסמן אותם כמי שעומדים מחוץ למכלול השלם ולפעמים עושים להם טובה ופותחים להם את הדלת.
גם מזרחיים צריכים להיזהר מנפילה את מלכודת הדבש של הסימון והתיוג, אמירות כמו "מזרחי מצביע למזרחי" מנציחות פערים לא מנצחות אותם. דווקא העשייה החיובית, היצירה, ההתחברות למסורת ולשורשים, השמירה על האוטנטיות היא הכלי הנכון, לא הגבהת החומות והעצמת הלהבות.
לשיח של הפוליטקלי קורקט יש מגרעות רבות, לרוב לא נכון לעשות בו שימוש, התקשורת החדשה גם לא ממש מתאימה לו, אבל לפעמים צריך להיות זהירים ולהכיר במעלותיו, לפעמים הפוליטקלי קורקט מכובד יותר ומכבד יותר ורגיש יותר. לפני שאומרים וכל שכן כותבים שפלוני אלמוני זכה בפרס רק בגלל שהוא מזרחי מותר לחשוב קצת, מותר לשקול את הדברים, לא לתת ליד להיות קלה מדי על המקלדת. לא אוהבים את השירה שלו, רוצים לבקר אותה זה כמובן לגיטימי אבל תעשו זאת עניינית. אל תתנו לשדים לצאת בקלות מן הבקבוק. לפעמים דווקא עיוורי הצבעים מסוגלים להכיל הרבה יותר גוונים.