אני לא יודע מה קרה אבל בחודשים האחרונים "זכינו" לפרץ של התבטאויות רבניות בענייני השעה, התבטאויות שללא שום קשר לאמיתותן או נכונותן לא הוסיפו בפועל כבוד לממסד הרבני הציוני-דתי. פתאום החליטו הרבנים לצאת בפומבי לטובת החשודים באונס והמשקרים בפני הרכבים שיפוטיים, כנגד השכרת דירות לערבים ובעד הריגתם, וממש לאחרונה בהצעה לתגובה הולמת(!) לפיגוע האכזרי שנעשה באיתמר - והכל לפי דעת תורה כמובן.
אינני מתימר כאן להתעמת ולהתמודד עם שלל ההתבטאויות הללו; הדבר ראוי להתייחסות רחבה יותר. הדבר שברצוני להצביע עליו הוא פן מסוים בשיח הזה שלענ"ד אמור להטריד אותנו כאנשים מאמינים בתורת משה שמבקשים לחיות במדינה מודרנית.
אודה, בכל פעם ששמעתי את אחת ההתבטאויות נחמץ לבי. האם אלו הדברים שאנו אמורים לשמוע מפי רבנים?! תהיתי לעצמי. האם זו הבשורה שהתורה מביאה לעולם - מדוע האנס והשקרן זכאים ומדוע מותר להרוג את להחרים גויים ללא הבחנה?!
אין צורך להתחכם יותר מדי. התורה מלמדת אותנו את הייעוד שלה: "ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". הנה התשובה לכל מי שמתקיף ישר את הקולות המתונים בטענה חסרת התוכן: "הם מנסים למצוא חן בעיני החילונים". כן, התורה לא רק רוצה למצוא חן בעיני החילונים אלא גם בעיני כל העולם. כולם צריכים לראות את החכמה, היושר והצדק שיש בתורה. כולם צריכים לחוש בפועל בשלמות האישית והלאומית ובחיים הבריאים והעשירים שהתורה מביאה אליהם. הדבר צריך להיות ניכר וגלוי, ואם אין הוא כזה - הרי שיש כאן בעיה.
דוגמה מצוינת לכך היא החינוך הממלכתי דתי. את פירותיו המצוינים של החינוך הזה כולם רואים בפועל. אין מי שלא מתפעל בלבו מאישיותם של בחורינו בישיבות התיכוניות ובאולפנות ואין מי שלא מעריך את נוער בני עקיבא שתורם מעצמו למדינה. הדבר מביא כבוד וחשיבות לא לנו כי אם לתורה - "רק עם חכם ונבון".
אך חוץ מתחום החינוך, אינני רואה כיום שום מקום שבו התורה מפגינה את חכמתה. פעם, בעולם הקדום, זה היה כך. אין ספק שחוקי התורה היוו בשורה מהפכנית לעולם הקדום. התפיסה המונותיאיסטית הושרשה בעם ישראל שנים רבות לפני שהאנושות הצליחה להכיל אותה; חוקי העבדות התורניים בטלו למעשה את האפליה כלפי העבד כשבכל העולם העבד לא היה יותר מחפץ שהאדון יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו; ואין מה לדבר על אחריות כלפי הנשים ושמירה על כבודן בעידן בו מעמדה היה נחות מאד. אכן, בעידן ההוא, כל אדם שהיה מסתכל על היהודים ומנהגיהם היה אומר: "רק עם חכם ונבון".
אבל מאז אותו עולם קדום הדברים השתנו. העולם (המערבי) התעלה והתקדם. לאט לאט הוא התחיל להפנים ערכים כדוגמת זכויות האדם, מעמד האישה, מודעות סביבתית, וכו. הוא השתחרר מהאלילות ולא נתפס עוד באמונות תפלות ובדמיונות שווא. הוא הקים דמוקרטיות, פיתח טכנולוגיות מתקדמות, הקים מערכות משפט ומנהל שמתפקדות באופן יעיל וצודק. בעולם המערבי, תם העידן בו מלך עריץ יעשה ככל העולה על רוחו ותהיה הצדקה לגבר להשפיל את אשתו.
ובזכות מה זה קרה? ניתן לתלות זאת בהתבגרות טבעית של האנושות, אבל לא ניתן להתעלם גם מההשפעה העצומה של התנ"ך והמסורת היהודית על תהליך זה. ההוגים שכוננו את ערכי המדינה המודרנית הסתמכו לא מעט על התנ"ך והלכות מלכים לרמב"ם ואף אין זה סוד שהקמתה של ארה"ב - מודל החיקוי של הדמוקרטיות וזכויות האדם בעולם - הייתה עם זיקה ישירה לתנ"ך (עד שבקשו לקבוע את הלשון העברית כאחת מהלשונות הרשמיות של המדינה!). אכן - "רק עם חכם ונבון". מורשת היהדות הוכיחה את עצמה כמתקדמת, כנאורה, שמגינה על זכויות הפרט.
והנה, באים כיום רבנים ממקומות שונים ומחזירים אותנו מאות, אם לא אלפי, שנים אחורה. במקום לקדם את נושא זכויות האדם, מעמד האישה והמודעות הסביבתית; ללמד את ערכה ומשמעותה הרבה של יראת השמים; להציל את העולם מהריקנות והבדידות בו הוא מתבוסס - הם מדברים על הרג, רצח ואפליה, חסים על פושעים. האם אלו התכנים שאנו מצפים לשמוע מנושאי דגלה של היהדות? האם זה מה שיראה עד כמה "עם חכם ונבון" אנחנו לעיני העולם? או שמא תחושה של פרימיטיביות תעלה למשמע דבריהם?!
אין זה פלא שאת ההתבטאויות הללו לא שמענו מפי גדולי רבנינו כדוגמת הרב רבינוביץ והרב ליכטנשטיין. הם, כרבנים המכירים מקרוב את העולם המודרני וערכיו, יודעים היטב מהי בשורתה של התורה לעולם ומה הערך המוסף שיש בה על פני ההגות המודרנית. הם יודעים מהו סוד ה"עם חכם ונבון" שיכול לקדם את העולם למחוזות שהתורה עצמה מייחלת אליהם, והם יודעים מה לומר ואיך לומר.
לכן, אנא מכם, ציבור הרבנים, אם יש בעיה כלשהי לכו והתייעצו עמהם. שמעו את דעתם. לא כל מי שקיבל הסמכה לרבנות ועונה של שאלות באינטרנט ראוי לשאת את דגל התורה על כתפיו וליטול את האחריות בהצגת ערכיה לעולם. וגם אם לשיטתכם צודקים אתם, דעו שלא פעם במקום לתת כבוד לתורה אתם מביאים לתוצאה הפוכה בעיני רבים מן הציבור הישראלי והעולם כולו, עד שאומרים עלינו "רק עם טפש ופרמיטיבי הגוי הזה".