שלום רב,
אני נשואה עשרים שנה.
מאז ומתמיד היו פערים רגשיים ביני ובין בעלי. אני מאוד רגשית ו"חייבת" לשתף במה שעובר עלי ובעלי יחסית יותר מרוחק. כמובן שאני גם לוקחת בחשבון פער מקובל בין גברים לנשים (בעלי מאוד מאלה "הנכנסים למערה") אך למרות זאת קשה לי מאוד להתמודד.
אינני "מנדנדת" לו כי לא נראה לי שאפשר לאלץ מישהו להתעניין יותר או לשתף יותר אם זה לא כ"כ מעניין אותו באמת. אני בוחרת ל"עבוד" על עצמי". לפרגן לעצמי (לפעמים משתפת חברות), מנסה להגביר ערך עצמי בעיני ולא להיות תלויה במחמאות או בתגובות של הערכה מבעלי. יודעת מתוך הנסיון שזה לא יקרה ורק ירחיק יותר.
וזו - שאלתי.
איך אוכל יותר לחזק את עצמי? להעריך את מה שיש בי יותר ולא להשתכנע מבעלי שאני רק בינונית ותו לא. (בעיקר רומז על התחום הרוחני - דבר שבאמת לא הייתי רוצה ויכולה לשחק ב"כאילו", ולהרגיש אמיתית). איך אוכל לא להיות כאובה ורוצה שהאדם שהכי קרוב אלי יקבל אותי כמות שאני ושלא ארגיש שהיה רוצה יותר מוצלחת?
הוא אינו אומר כל זאת במפורש כדי שלא לפגוע בי - אך מרוחק ונראה שהיה רוצה משהו אחר...
תשובה
שלום לך
פערים רגשיים תמיד קיימים אך הם אינם מהווים דווקא בעיה אלא להפך לעיתים קרובות הם מפרים ויוצרים את הקרבה. מתוך תיאורך נראה כי מתקיים ומתפתח בינכם פער הנובע מחשש בקרבה והכרות של אמת. לוותר על כך, שהאדם הכי קרוב אליך יקבל אותך כמו שאת...הוא ויתור אדיר שלך ובאותה מידה...של בן זוגך!
מתיאורך עולה כי אתם סובבים סביב עניינים הנראים לכם כאובים וחוששים לגעת פן תפגעו.
אכן החשש נכון, יתכן ויאמרו דברים לא נעימים אולי אפילו קשים אך רק הם אלה, אשר יהוו את הבסיס להליכה לקראת הכרות, קירבה ואהבה שנשמעת כ"כ חסרה לך ואני משערת שגם לבן זוגך.
כשאנו חוששים כי הקרוב לנו אינו שלם עם מי שאנחנו ובעיקר חוששים מלהעלות את הדברים בפניו, אנו מוותרים על אפשרות לקרבה ולהתפתחות אישית וזוגית. בשיח פתוח הנסוב סביב הדברים הקשים, המבישים והכואבים שלנו או של בן זוגנו אנו לומדים להכיר את בן הזוג אך בד בבד זוכים להכיר את עצמנו על חלקנו הנעימים ובעיקר אלו הפגועים והחסרים. בדרך זו אנו מפספסים את היכולת לתיקון וליצירת היחד הזוגי.
החשש נוגע לעיתים מהקושי להחשף לכעס, דחיה ועוד דברים לא נעימים אך קיימים בזוגיות.
רק אם נאזור אומץ לפתוח את הדברים המוסתרים תעלה התקווה לתיקון ויצירה משותפת ומיוחדת אך ורק לכם, דבר שנראה שאת ובעלך במהלך השנים ויתרתם על התפתחותו.
אחרי ויתור ממושך על הזכות לזוגיות טובה מצידך ומצד בעלך עשית צעד משמעותי עבור שניכם!
העלת את הדברים מתוך הבנה כי יש צורך לשנות על מנת כי שניכם תתחילו זוגיות טובה, מיוחדת ומספקת.
ממליצה לפנות לטיפול זוגי על מנת לסייע בידכם להעלות את הדברים באווירה מכוונת ולקבל כלים לשינוי ושיפור.
אם את חוששת כי בעלך לא ישתף פעולה עם הצעתי אני מציעה לפנות לטיפול זוגי בעצמך והמטפל ינסה לעזור לך לסייע לבן זוגך להצטרף לטיפול.
יתכן כי תופתעי ובעלך דווקא מחכה ומצפה כמוך לשינוי שיביא גם עבורו את הקרבה החסרה ודווקא הוא ישמח מאוד מהצעד הכל כך משמעותי אותו יזמת.
בהצלחה וכל טוב, מרב