השבוע הענקתי לתלמידיי (השמיניסטים) תעודה אחרונה. אחרי כמעט שתים עשרה שנות בית-ספר ובחלוף שנים ארוכות של כיתה ועט ומחברת, כתבתי בידיים רועדות ובפקעת התרגשות גועשת את תעודתם האחרונה. מספרי ציונים דבקו למילות הארה, דחיפה ופרגון ויצרו איזה פסיפס מיוחד, משקף ומביט מעל.
שעות רבות ישבתי לפסל מילים, לגעת בנפשות צומחות, מאירות, ולעיתים גם תועות או נבוכות. בקשתי לטוות צליל מכוון, לקלוע אל השערה, לדייק, לומר מילים טובות, מתאימות, מאירות. רציתי לסכם תקופה ובמשפטים בודדים לקשור את קצוות האריג.
שנים ארוכות אני מלווה את פסיעותיהם, מסתופף בצל קומתם המיתמרת ומתפעל שוב ושוב מתהליכי גדילה ובגרות מרשימים אשר רכשו להם במרוצת השנים.
בתמצית הערכה עמוקה וגעגוע כתבתי להם כך: "יש משהו עצוב בתעודה אחרונה, היא משמיעה איזה צליל נוגה של סיום, של סוף. היא סוגרת תקופה רוחשת, עמוסה לעייפה. היא חותמת את פרק הזמן המשמעותי ביותר בחייך הצעירים, היא מציתה זיכרונות קפואים מכיתה א כשאתה עומס על גבך הצנום תיק כבד ארוז בחלומות אין קץ, עיניך טובות ומצפות, אתה אפוף התרגשות, סקרן ותאב למידה. היא מזכירה לך את צעדיך המדודים, המהוססים, בכניסה לבית הספר, את המבט הנבוך אל המורה, אל המנהל. מאז חלפו שתים עשרה שנה בהן פיתחת אינסוף תובנות חדשות ויחסך עם בית הספר נעשה, עם השנים, מורכב ובוגר. כמה קיבלת, כמה החכמת, כמה למדת על עצמך, על סביבתך, על העולם, כמה תורה ותבונה , כמה חיים הו... כמה חיים. גם לא מעט מתח זרם בתקופה הזו, ימים לחוצים וקשים ומביכים, בכמה עימותים התמודדת, לאלו קונפליקטים נדרשת וגם מאלה למדת משהו על אישיותך הנרקמת.
תעודה אחרונה גורמת פתאום להתגעגע לכל השנים היפות והמלאות הללו והיא גם מבשרת על המתעתד לבוא, על התקופה החדשה שנפתחת בפניך, על האחריות שתרבוץ פתע על כתפיך הצעירות ועל החיים העשירים והתוססים שממתינים לך זמן רב.
יש משהו מיוחד ומרגש עד דמעות בלהעניק תעודה אחרונה , להיות אחרון המורים במרוץ השליחים הארוך הזה, לחתום איתך את המסע, להיות זה שדוחף בקילומטרים האחרונים שמלווה אותך לקול תשואות ההמון המריע, המתרגש, להיות אתך כשחיוכי סיום נדלקים ומאירים חשכת ליל.
תעודה אחרונה היא סוג של פרידה רכה, היא גם קריאה להתחדשות מתמדת, להסתערות על יעדים חדשים, אחרים, עצמאיים.
ברגעים מכוננים, נוגים ומלאי תקווה אלה אני מבקש לאחל לך במילים כנות ועמוקות כי תעשה אך טוב באשר אצרת בכנפיך ומכל האורות שדבקו בבגדיך הצת לפיד בוער וצא להאיר את עולמך."