סדרה חדשה, בכיכובם של עלמה זאק ויוסי מרשק, מספרת על משפחת רוטנברג המתגוררת בערבה ועוסקת ביצוא פלפלים צהובים. אבישי ויעלי ,כוכבי הסדרה, חוזרים לגור במושב בו גדל אבישי. יעלי, רופאה במקצועה, מאוד מודאגת ממצבו של עומרי, אחיינו הקטן של אבישי. יעלי מחליטה לקחת את העניין לידיה, ומציבה את המשפחה בפני התמודדת לא פשוטה. ברקע מסתעפים סיפורי משנה על בני המשפחה המורחבת, הכוללת דמויות בגילומם של אורי פפר, יעל שטמלר, יהודה ברקן ורוזינה קמבוס, וכל זה נעשה על רקע נופי הערבה.
סצינת הפתיחה של הדרמה מציגה ילד קטן המרכיב אוזניות ענק על ראשו וצועד חסר דאגה בדרך המתפתלת בנוף מדברי. ברקע מתנגן באוזניו השיר "שמש שמש", בביצוע אריאל זילבר. נראה כי התמקדות ראשונית זו מעמידה את הילד שצועד על רקע נופי הערבה בליווי המוסיקה כגיבור הראשי של הסדרה. אך צפייה בפרקי הסדרה, מראה תמונה מורכבת של משפחה בהתמודדות.
סדרת הדרמה הזו הבליחה למכשיר הטלוויזיה שלי, דווקא כאשר השתכנעתי כי אין סיכוי לצפות במשהו איכותי בערוץ מסחרי. הסדרה בונה פאזל משפחתי של משפחה ישראלית חילונית, דור המייסדים וצאצאיהם. הליהוק המשובח מביא שרשרת של שחקנים ידועים באיכויות משחק מפתיעות. הזוג שמתמודד עם ילד בעל תסמונות אוטיסטיות מציג מורכבות רגשית עם אחריות הורית נדירות על המסך שלנו, ומצליח להכניס אותנו לקשיים הנפשיים בהם עומדת המשפחה.
יהודה ברקן מגלם את דמות הסב, השייכת לדור המייסדים. מבטיו המשמעותיים מעניקים עומק וקישורים רבים לכל סצינה בה הוא משתתף. הסדרה כובשת כל לב ובודאי משפחות המתמודדות עם קשיים מורכבים בגידול הדור הבא. בין הדמויות מופיעות דמויות של עובדים תאילנדים, המשולבות בהוויה הישראלית ובמציאות הטלוויזיונית כאחד, ומוצגות כמקהלה ביצירות היווניות העתיקות בהם מספרת המקהלה לצופים את נבכי הנפש של הגיבורים או פרטים שאינם גלויים בעלילה.
עוטפים את הגלולה המרה
יוצרי הסדרה מבינים היטב מהי המורכבות של טיפול בילד מיוחד. גאון מוסיקלי בן חמש, הלוקה באוטיזם. קרן מרגלית, היוצרת והכותבת של הפרויקט, מעט שונה בנוף היוצרים המקומי. נשואה ואמא לשלושה, בניהם גם ילד שאובחן כאוטיסט. כל סצינה בסדרה מצליחה להעניק לצופים פן אחר של ההתמודדות. התמודדות של המשפחה, החברה, וההשפעות על המצב הכלכלי והזוגי של ההורים. לעיתים רחוקות מגיחה סצינה שולית החורגת במעט מכללי הצניעות, אבל ככלל כל פרק מעניק משמעות נוספת לחווית המשפחה בגידולו של עמרי.
הבחירה העלילתית בסדרה מתמקדת במורכבות המשפחתית ואינה יורדת, לפחות עד כה, לפרטים בתפקודיו של עמרי הילד. הוא מוצג כגאון חמוד עם תחביב מתוק, דבר המאפשר ליוצרים לעטוף את הגלולה המרה ששמה אוטיזם, בעטיפת צלופן קורצת בדמות שירי ארץ ישראל הטובים והנעימים. הבחירה של השחקן, מיכאל ספזוצקי, מעבירה לצופה ילד מקסים עם זוג עיניים גדולות ותמימות המסייעת להפחית מעוצמת המכה שחש כל מי שנתקל בפעם הראשונה בחייו באדם שתפקודו הקוגניטיבי שונה מהנורמלי. אנו לא רואים הרבה ממעשיו המיוחדים של עמרי אבל אנחנו יודעים שמשהו לא בסדר עם עמרי כי כולם מדברים על זה. גם כשהוא חוזר על האובססיה שלו שוב ושוב, התוצאה היא שאנחנו עוד פעם שומעים שיר ישראלי אהוב ולא ממש יוצאים מכלינו .
ניתן, אם כן, להתווכח על צורות הייצוג של האוטיזם, אך "פלפלים צהובים" עושה עבודה טובה בכל מה שקשור לרקימת דרמה משפחתית בה האתגרים שמציב עמרי שזורים במתחים המשפחתיים שקיימים בה גם ככה.