בדורנו זכינו לקיבוץ גלויות מארבע כנפות תבל. לארץ ישראל הגיעו יהודים מיותר ממאה מאות, עשרות שפות שונות מנהגים ותרבויות. המכנה המשותף של כולם הוא הזהות היהודית, השאיפה הגלויה הנובעת ממניעים רוחניים נסתרים לשוב לארץ אבותיהם, שפיעמה במשך כל הדורות מתממשת לעיננו כבר למעלה ממאה שנים.
בתקופה האחרונה אנו עדים לאירועים קשים כנגד אחינו בתפוצות במיוחד בארצות אירופה, ומצפים לבואם של עולים רבים לארץ ישראל ביתו של עם ישראל. העולים שיגיעו ב"ה לא כולם יהודים על פי ההלכה, ובחלק מהקהילות רובם אינם יהודים על פי ההלכה. מציאות זו נוצרה במאתיים השנים האחרונות בהם הקהילה היהודית חדלה להיות מסגרת מחייבת ליהודים, וההשתייכות אליה הפכה להיות מרצון בלבד. יהודים משתלבים בחיי החברה והתרבות המקומית בעמים בהם הם חיים והדבר מוביל להתבוללות. עדיין רבים משייכים את עצמם לקהילה היהודית אבל על פי ההלכה הכתובה והמסורה אינם יהודים, כיוון שאמם אינה יהודיה.
מאז הקמתה של מדינת ישראל שהוקמה אחרי השואה האיומה, שבימים אלו מציינים בעולם שבעים שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, המדינה ראתה את עצמה בית לכל מי ששייך לעם היהודי גם אם אינו יהודי על פי ההלכה עד רמה של נכדי יהודי. הצורר הנאצי ימ"ש ראה צאצאי יהודים כיהודים וחפץ בהשמדתם, ולכן המדינה היהודית החליטה להוות להם חומת מגן. עד ימינו האנטישמיות פוגעת באנשים אלו שהם מ"זרע ישראל".
לאחרונה פורסם מאמר שקרא לעולים אלו "ערב רב" על פי המסופר בתורה: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" שמות פרק יב לח), ביציאת מצרים הצטרפו לעם ישראל נכרים שאינם מבני אברהם יצחק ויעקב.
המדרש (תנחומא) מספר שהקב"ה כעס על משה רבנו שהוציא ממצרים את אותם נכרים:
"לך רד כי שחת עמך, העם לא נאמר אלא עמך, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה עמך עשו את העגל שאני אמרתי לך והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל (שמות ז), ואת היית גרם וקבלתם הערב רב ואמרת מוטב לקבל את השבים, ואני הייתי רואה מה עתידים לעשות והם שעשו את העגל שהיו עובדי ע"ז וגרמו לעמי לחטוא עמהם", על פי המדרש הערב רב היו היוזמים של עשיית העגל במדבר, והקב"ה מזכיר למשה שהוא יזם את הוצאתם ממצרים, אותם נכרים היו משוקעים בעבודה זרה וגרמו לעשיית העגל שהמיט אסון על עם ישראל כולו.
הרשב"ם על התורה מסביר את הפסוק שאמר משה בברכתו לעם ישראל לפני מותו: "אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ" (דברים פרק לג ג') "גם אומות העולם כגון ערב רב ומן האומות שנתגיירו ובאו לקבל התורה עם ישראל גם אותם חיבב הקדוש ברוך הוא וקבלם ושכן עליהם, כדכתיב במזמור יקום אלהים ויפוצו אויביו דכתיב ביה רכב אלהים וגו'. לפי הרשב"ם משה רבנו לא הצטער עד יום מותו שצירף אנשים אלו לעם ישראל והם קיבלו תורה עם ישראל למרות הקשיים שהיו במדבר בעקבות צירופם.
מדברי התורה וחז"ל נראה שאנשים אלו היוו קבוצה עצמאית בתוך עם ישראל ולא היו ביניהם מבני ישראל, ולכן יכלו לזהות אותם. מציאות שונה לחלוטין מתקופתנו בה, יהודים התערבבו עם נכרים. באותה משפחה יש סב או אב יהודי הנשוי לנכרית ויש להם מספר ילדים.
בתיאורי גאולת ישראל בדור האחרון מנבא הנביא זכריה שיצטרפו רבים מאומות העולם לישראל: "וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ" (זכריה פרק ב טו).
הרב קוק בכתביו מחדש שמשה רבנו בהחלטתו לעלות את הערב רב ממצרים עשה מעשה משיחי שכנראה הקדים את זמנו, בגאולה הראשונה ביציאת מצרים היה צורך להפריד הפרדה מוחלטת בין ישראל לעמים ולא לספח לישראל נכרים, אבל משה שנבואתו נצחית עשה מעשה המתאים לדור הגאולה ולא לדורו על מנת להראות לדור הגאולה כיצד לנהוג:
"משה יש לו שתי בחינות: מצד עצמו, ומצד טובת עין שלו. הצד המשיחי של משה זאת היא מידת טובת עין שלו, שבשבילה הכניס את הערב רב אל תוך האומה, ומצידה מסתעפות ממנו כל הנשמות כולן, גם של פחותי ערך, וכל הדורות כולם, עם כל ירידותיהם. מצד עצמו שורש הוא רק לתלמידי חכמים, וכל תלמיד חכם הוא ניצוץ ממשה. ישנם אמנם חכמים כאלה, שבהם ספוג הניצוץ הכפול, של העצמיות ושל טובת העין, והם קשורים הרבה אל תלמידי חכמים שבדור באהבה, וחפץ לב בטובתם וכבודם, ועם זה הם קשורים אל כלליות האומה, לכל דרגותיה וכל פרטיה, ואינם זורקים מתוך דאגתם גם את הרשעים היותר קיצוניים, שהם מצפים לתיקונם. לפעמים שני הניצוצות הללו מאירים בבת אחת, ולפעמים אחד נעלם ואחד נגלה: כשהניצוץ העצמיותי נגלה, אז מתגברת היא האהבה לתלמידי חכמים, וכשהניצוץ השני של טובת עין נגלה, מתגברת האהבה הכללית של עזוז החסדים, מקור תורת חיים ואהבת חסד". (שמונה קבצים / קובץ ב / קטו).
משה רבנו הוא הצינור להעברת התורה לעם ישראל ולעולם כולו ולכן תלמידי חכמים יונקים מתורתו, למשה יש בחינה נוספת, בחינה משיחית המתחברת לכלל ישראל וגם לגרים המצטרפים לעם ישראל. וגם במהלך הדורות יש תלמידי חכמים המחוברים רק לצד התורני של משה ויש המחוברים לצד טובת העין והחסד של משה, ויש המחוברים לשני התחומים יחדיו.
הרבנים הראשיים לאורך כל שנות המדינה הלכו בדרכו של הראי"ה קוק שהקים את הרבנות הראשית לישראל ושילבו את גדלותם בתורה עם טובת העין כלפי זרע ישראל המתדפקים בשערי האומה ורוצים לחסות בצילה וכך כתב הראשל"צ הרב עוזיאל: "מצוה לקרב בת ישראל שנולדה מנכרי ונשאת לישראל. דאע"ג שהבנים נגררים אחרי אמם והם נכרים לכל דבריהם, מכל מקום מזרע ישראל באו ומצוה להשיבם אל צור מחצבתם אלו האבות לבל ידח ממנו נדח" (שו"ת משפטי עוזיאל כרך ב - יורה דעה סימן נח). והוסיף וכתב: " זרע ישראל הם מצד האב ועלינו לקרבם אל היהדות ולא להרחיקם מתורת ישראל ומקרב היהדות לעולם. ומסופק אני מאד אם יש בזה גדר לרבים שעל ידי כן ימנעו מנשואי תערובת ואולי אדרבא בהיותם נואשים מלעשות בהיתר יעשו באסור ויגררו הם ובניהם לצאת מתורת ישראל וכנסת ישראל" (שו"ת פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סימן סא). ובדרך זו צעדו כל הרבנים עד ימינו.
גם בתקופתנו אנו מצפים בכיליון עיניים לבואם של העולים הרוצים להגיע למדינת ישראל ולהצטרף לעם ישראל, ובהנהגתו של הראשל"צ הרב יצחק יוסף שליט"א וראש מערך הגיור הרב יצחק פרץ שליט"א ודייני הגיור נשמח להכניס תחת כנפי השכינה כל עולה שיחפוץ בכך, ופעולה זו תרבה תורה וקדושה בעם ישראל בכללותו.
הרב בניהו ברונר, דיין בבית הדין לגיור.