המצב בקאנטים
אם משעמם קצת בשבת, אם העלונים כבר נמאסו ועיתוני סוף השבוע משמימים, הנה תרגיל משעשע, שעובד כמעט בכל פעם: קחו לידכם את "מצב הרוח", והשוו בין הידיעות החדשותיות של העלון לבין הפרסומות המופיעות בו. בשבת שבה מתפרסמת ידיעה חדשותית תמימה-לכאורה על יום עיון שייערך באוניברסיטת בר אילן, ניתן יהיה למצוא, כמה עמודים אחר כך, פרסומת לאותו יום עיון ממש. ידיעה חדשותית על "הישגי הישיבות התיכוניות ברשת אמי"ת" - כאילו שזה מעניין מישהו - תלווה, כמה עמודים אחר כך, בפרסומת לאחד ממוסדות הרשת. תבדקו את זה, זה עובד.
מה רע לעורכי "מצב הרוח"? יש להם עלון חביב ובו טורים לא רעים, מדור ברנזה מצוין ופופולארי, מדור מסעדות חלוצי. ממש חיים טובים. מה שרע, אם כן, הוא העובדה ש"מצב הרוח" יכול בקלות להפוך לשבועון דתי-לאומי מוביל, כזה שיעסיק כתבים מקצועיים, ידווח מהשטח, יפרסם ראיונות מעניינים ואולי אף ישיג סקופים. במקום כל זה, אנחנו מקבלים ידיעות יח"צניות עלובות שנכתבות בשמות בדויים, כאילו מדובר באחרון העיתונים החרדיים (אני מוכן להתערב שהכתב החרוץ "א. בן שמאי", שידיעותיו ממלאות נפח לא קטן בעלון, הוא לא בן אדם אמיתי). נראה, אם כן, שהגיע הזמן לחשבון נפש: האם "מצב הרוח" יהפוך להיות השבועון המוביל של הציבור הדתי, שבועון עם כתבות מעניינות, עם ידיעות חדשותיות אמיתיות, עיתון שמייצר שיח ודיון - מתחרה ראוי ל"מקור ראשון" ול"בשבע", או שמא יישאר במתכונתו הנוכחית - עלון עם מדורים נחמדים, ידיעות מיוחצנות ואגנדה מפד"לניקית? לצערי, יש לי תחושה שעורכי "מצב הרוח" יבחרו באפשרות השנייה.
עשות ספרים הרבה
לפני כמה שבועות הגיח מחדש אל "השבת" של צהר מדור סקירת הספרים של יעקב פוטרמן, לאחר תקופת היעדרות ארוכה. בשבת שעברה סקר פוטרמן את הספר "החיים כגעגוע", אך השבת, אבוי, הופיעה אותה סקירה פעם נוספת, ושוב יכולנו לקרוא על מעלותיו של הספר. האם ייתכן שיש ספר שעורכי "השבת" נורא נורא רוצים למכור לנו?
מתיחת פנים
נדמה ש"שיחת השבוע" של חב"ד יוצא לאור לפחות מאז ראשית החסידות. העלון הוותיק לא השתנה הרבה בשנות חייו הארוכות: מאמר מערכת סטנדרטי, ראיון נחמד מאחורה ו"מעשה שהיה", כמעט תמיד בכיכובם של אדמו"ר ופריץ. אולם לאחרונה, בעקבות מיתוג מחדש של כל מוסדות חב"ד, עובר גם העלון מתיחת פנים. אמנם לא לעמודי כרומו - לא צריך להגזים - אך לראשונה נכנס צבע לעלון, ונעשה בו שימוש בפונטים קצת יותר מודרניים. במאמר המערכת המעניין הרגישו העורכים צורך להסביר מדוע חב"ד, כתנועה דתית, מתעסקת במושגים כמו "מיתוג", או כלשון המאמר, "בעניינים שטחיים וחיצוניים כל כך". התשובה, פחות או יותר, היא ש"כל חידוש וכל טכניקה נועדו למעשה לשרת את הקדושה". נשמע הגיוני. בהצלחה לכם עם המיתוג.
מי דואג למחר?
השבוע אושרה הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית שתבדוק את מקורות המימון של ארגוני שמאל כ"שוברים שתיקה", "שלום עכשיו" ועוד, מתוך חשש שמאחורי הארגונים הללו עומדים גופים אירופאים עוינים, שלא בדיוק חפצים בהצלחתה של מדינת ישראל. ברוח זו, ניגשנו לברר אודות מקורות המימון של שני עלונים, רחוקים זה מזה כרחוק "קולך" מ"בניין שלם", אך דבר אחד משותף להם: שניהם כמעט ואינם נתמכים על ידי פרסומות. מדובר ב"שבת שלום", העלון החביב והוותיק של השמאל הדתי, והעלון החדש-יחסית "מחר", עלון פייגליני באצטלה חילונית אינטיליגנטית, כזו שתמשוך קוראים גם באוניברסיטת תל אביב וגם בבית הכנסת בעפרה.
ובכן, "שבת שלום" חסר הפרסומות מופץ בכ-6,000 עותקים, ו"יוצא לאור בסיוע אוהדים רבים", ככתוב בגב העלון, לצד הוראות מפורטות ומדויקות לאלו שמעוניינים לשלוח תרומות. ב"מחר", מגזין כרומו עב, מופיעה פרסומת אחת בלבד, וגם היא לאיזו מסעדה בפתח תקווה. מי מממן את "מחר"? האם המימון להוצאת העלון מגיע כולו מכספי "מנהיגות יהודית", או שמא מאחורי העלון עומד לו איזה מוסקוביץ, השולח צקים לבית יהונתן וגם לבית משפחת פייגלין בקרני שומרון, שם מתבשל העלון הכאילו-חילוני? כיצד ניתן להוציא עלון מקצועי ועבה כמו "מחר" ללא פרסומות וללא מנויים? הייתי דורש ועדת חקירה גם כן, אבל נתפשר על הודעה בגיליון הבא.
גרעינים לשבת
לא פעם כתבנו כאן על אחד האתגרים הקשים ביותר לעורך עלון (חוץ משתילת שאלות מוזרות בשו"ת הסלולרי) - יצירת מדורים מושכים ומעניינים. פרגון השבוע מגיע ל"גילוי דעת" על המדור החדש "תכנית הגרעין", המארח בכל שבוע גרעין תורני אחר ברחבי הארץ. השבת, למשל, הוצג הגרעין התורני בשכונת הדר בחיפה: מספר המשפחות, המוטו של הגרעין, אופי הפעילות וקצת תמונות. חיזוק חיובי מגיע לעורך "גילוי דעת" על המקוריות ועל החידוש שבמדור כזה, שפותח צוהר אל הפעילות החברתית האינטנסיבית שנעשית בערים בשנים האחרונות. יש לקוות, עם זאת, שהמדור יציג מגוון של גרעינים, ולא רק את הבנאליים ("מתייעצים עם הרב אריאל", "הולכים בדרכו של הרב אליהו".)
בב"ח לטועה
"בשבט חמה הפציעה ליום אחד", כתבה נעמי שמר, אך נראה שהחודש הזה מוּעָד בעיקר לטעויות ההגהה הנצחיות. בעלון זרעים השבת בישרו לנו שאנחנו בחודש "שבת התשע"א". אח, בני עקיבא של היום... שיהיה שבוע טוב.