נפתלי , אחי,
לאחר שהוגשו הרשימות והרוחות מעט שקטו , אני מוצאת לנכון לכתוב לך את הדברים הבאים המתארים את מחשבותיי מאז השבוע החולף .
הלכתי אחריך, אהבתי את הדרך, את הרצון להוביל ואף את הסלוגן "לא מתנצל". הסכמתי והבנתי שכדי להרחיב את השורות, אי אפשר ללכת עם האידיאולוגיה עד הקצה. אף הפנמתי שפוליטיקה היא אמנות האפשר.
אהבתי ועודני אוהבת את עמידתך האיתנה, הבלתי מתנצלת על עצם קיומנו. כן. הגיע העת שגם הציבור שלנו יחוש גאווה ויעמוד על עקרונותיו בלי להתבלבל. נשאלתי לאחרונה איך יתכן שאנחנו המחנכים ומתחנכים על ערכי "ואהבת לרעך" ו"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", מפיצים סיסמה של "לא מתנצלים", וניתנה לי הזדמנות לחשוב על כך- על הסלוגן, שלא חשבתי עליו קודם:
אנחנו מחנכים להתנצל על טעויות. כולנו כבני אדם עושים טעויות. זה חלק מהעובדה שאיננו מלאכים. אפילו הרב המחמיר מקוצק אמר שיש לו להקב"ה די מלאכי עליון, וחסרים לו "אנשי קודש", וכאנשים הפועלים במציאות וההולכים קדימה- אנחנו גם טועים. אין כל ספק שגם אתה התנצלת לא פעם על טעויות, בתחום האישי- משפחתי ובמעגלים נרחבים יותר.
לצד זאת, שאיפתנו החינוכית לגדל דור אנשי אמת שלא מתנצלים על קיומם ואמונתם בעם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל. מרשים ביותר האופן בו אתה מתראיין ללא בושה ובאנגלית רהוטה ברשתות הזרות ומזכיר לעולם שאנחנו קבענו ישיבתנו פה לפני אלפי שנים. דברים שמעולם לא נאמרו, ודאי לא בכזו החלטיות וודאי שלא בארץ העמים.
הרשימה נפתחה לפריימריז ובאופן בולט הציבור הכיר הפעם טובה לחברי הכנסת המכהנים על פועלם ושם אותם בראש הרשימה. הבעת אמון מרשימה מעין כמוה. באמת הישגיך מרשימים. הצלחת "לדלג" בכישרון בין פעילים כל כך שונים זה מזה.
המסר שלך ברור וערכי. לסיעת הבית היהודי יש אידאולוגיה בשונה ממקבילותיה המציעות "זיגזגים" ושינויי עמדה חדשות לבקרים. הבית היהודי הוא הבית שלי והוא הבית הטבעי לכל מי שמגדיר עצמו ציוני- דתי.
אבל בשבוע שעבר, נחלתי אכזבה קשה.
גם פעולה מתוך רצון למשוך בוחרים מהליכוד צריכה להיות שקולה ומחושבת. מאכזב לשריין מקום לכדורגלן מוכשר ככל שיהיה ולדחוק לתחתית הרשימה אנשים ראויים שנבחרו בפריימריז כמו הרב רונצקי ורונן שובל. חבל. שיקול מוטעה. בשבוע שעבר חשבתי שמותר לטעות, אך כל עוד הנר דולק ניתן עוד לתקן וביקשתי לדבוק באמונה באפשרות התיקון. לא יכולתי להצדיק את מהלך השריון ואף לא עשיתי זאת. בהקשר זה- לא מצאתי לנכון לעשות דבר מלבד להתנצל ולתהות בקול כיצד יתכן הדבר ומה משמעות הצעד הזה?
וזאת יש להדגיש: אין כאן משהו אישי נגד האיש שבחרת. יכולותיו בתחומים אחרים אינן נתונות בוויכוח. אך, רב המרחק בין זה לבין התאמתו לייצג את ציבור הבוחרים שלך.
ולא- ממש לא בגלל המזרחיות. ולא - ממש לא אהבתי את הניסוחים המתנשאים שפורסמו בבמות שונות בסוף השבוע כאילו כל בוחריך עשויים מקשה אחת -אליטיסטיים ואמידים- ואינם פתוחים לאחרים. אמירות ממין זה מתעלמות מהעובדה הפשוטה שבוחרי הבית היהודי נמנים על כל שכבות האוכלוסייה , מכל חלקי הארץ, ומקורם מכל עדות ישראל.
והעיקר- חשוב לי לומר לך כעת אחרי שוך הסערה: הרחבת שורות חשובה, אך לא בכל מחיר. לא במחיר ויתור על הזהות והאידאולוגיה וודאי לא באמצעות חיזור אחרי דמויות מוכרות רק בשל היותן מפורסמות גם כשאין להן כל זיקה למשנת הבית היהודי.
על פי קצב החדשות במקומותינו אירועי שבוע שעבר הם בבחינת פרה-היסטוריה. בחכמה שלאחר מעשה- טוב שחזרת בך. בפועל, עשית "אחורה פנה" ואני רוצה לקוות שזה סוג של התנצלות. מנהיגות אין פירושה לעולם לא להודות בטעות ולעולם לא להתנצל. נהפוך הוא. יהודה שהוא סמל למנהיגות ולמלכות הודה בפה מלא :" צדקה ממני".
ועם הפנים קדימה: אינני יודעת מי הם היועצים שיעצו לך לפני שבוע, ולא בדקתי זאת. אך, לאור הפער האדיר בין הצעותיהם לבין עמדת רוב בוחריך אני מניחה שאין ביניהם מספיק גיוון. הרושם המתקבל הוא שדווקא שם (ולא בקרב הבוחרים המגוונים של הבית היהודי) יש הומוגניות והמתבקש הוא להתייעץ בעתיד עם אנשים קרובים נוספים, למשל אלה שנבחרו בפריימריז להוביל את הבית היהודי. שם יש גיוון בגילאים, ברקע ובתרבות. כדאי לערב אותם יותר בהחלטות.
לנוכח הרשימה הסופית המכילה נשים וגברים ערכיים ואנשי מעש, אשמח להתייצב בלי להתנצל ולקרוא לכל חברי מהמחנה הציוני- דתי וגם לכל מי שזהותה הציונית והיהודית של המדינה חשובה לו- להביע אמון בבית היהודי.
כשנשאל פעם יוסף בורג מה יותר חשוב בציונות - הדתית : הציונות או הדתיות, השיב: ה - "מקו" המחבר ביניהם. ברוח זו ומתוך הנחה שהלקח מאירועי השבוע שעבר נלמד- אין לי ספק שמקומו של כל בוחר הנמנה על הציבור הציוני- דתי ושל כל מי שעסוק בשאלות זהות יהודית ועתידם של החינוך והחברה בישראל-הוא בבית היהודי ולא בשדות אחרים. לא במפלגות שאינן ציוניות ולא בסיעות שלא חרטו על דגלן שמירה על יהדותה של המדינה. עמדתי זו אשמיע גם לחברי החרדלים וגם באזני חברי המגדירים עצמם אחרת. וכפי שפתחתי את דברי: פוליטיקה היא אמנות האפשר ומציאת המכנה המשותף הרחב. השפעה והנהגה יבואו אך ורק מתוך איחוד כוחות ולא מתוך התפצלויות למפלגות רבות ולשברי מפלגות. שילוב בין דאגה למדינה, לעם, לארץ ולתורה ניתן למצוא רק במקום אחד: בבית היהודי.
בברכה שיצליח ה' דרכך והבית היהודי יצא מחוזק מהסבך המיותר הזה ובתפילה לרפואתו של אורי - האדריכל של הבית,
לאה ויזל.