ההישג החוקתי בסוגיית הגיור, המקנה סמכות גיור לכלל רבני הערים היא רק הצעד הראשוני בשבירת הריבונות הבלעדית שאליה חתרו הרבנות הראשית לישראל.
הסתכלות על ההיסטוריה הלא רחוקה של מדינת ישראל מלמדת שלא נעשה שום תהליך בירור ביהדותם של אלפי עולים המרכיבים את החברה הישראלית, עד לנקודה בה הפכה הגדרת "היהודי" לממוסדת ותבניתית. כתוצאה מכך סובלים קהילות יהודיות שונות אשר הגיעו בשלבים מאוחרים יותר, בהם כלי הסינון הסלקטיבי הזה כבר נוצר. אחת מאותם קהילות היא הקהילה היהודית אתיופית שעד היום מתמודדת עם השלכותיה ותוצאותיה של החלטה זו. מראשית הופעתם של יהודי אתיופיה בהיסטורית מדינת ישראל מרחפת השאלה או ליתר דיוק הספקנות הרבה המוטלת ביהדותם.
קהילה הנמצאת בניתוק במשך 2500 שנה מכל קשר וקיום של קהילות אחרות ושמרה על מסורתה בזכות כוח האמונה והרצון הגדול לחזור ולהיות חלק מכלל ישראל. האמונים על הנהגת הדרך ושמירת הגחלת היו הקסים, כהני הדת היהודית האתיופית, דמויות שתחת סמכותם, נמצא הכול, ענייני גיור, הלכה, שלום בית, כשרות, שחיטה ועוד וכל מילה שיצאה מפיהם הייתה מתקבלת ביראת כבוד.
בימים אלה אנו מציינים 30 שנה לאחד המבצעים המשמעותיים בהיסטוריית מדינת ישראל, "מבצע משה" שבמסגרתו עלו בחירוף נפש, דרך סכנות רבות כ-6,364 יהודים. כיום אין כמעט זכר לאותה מסורת ייחודית ולאותם מנהיגים דגולים, מרגע עליית יהודי אתיופיה לארץ נתפסו כזרים, כלא שייכים בשל צבע עורם השונה ואחת מהאינדיקציות לכך היא כפיית הגיור לחומרה, שנכפה עליהם על ידי הממסד הרבני.
אני הבת של אחד מאותם בלתי נראים בלבן, אני רואה מקרוב את אבא שלי נאבק יום יום על הזכות שיכירו בו, בכל פעם מחדש אני רואה אותו הולך לממסד רבני שמפקפק בבקיאותו התורנית, ממסד הדורש הוכחה לידיעותיו, עם מבט אליטיסטי יודע הכול.
וכל זה בכדי שיעניקו לו משכורת בהיקף של חצי משרה שאינה מקנה לו ולכל קס אחר שום זכות ותוקף לכל פעולה דתית שיעשה. לקיחת המושכות להנהגת הקהילה מידי הקסים על ידי קובעי "חוקי המשחק" הביאה לניכור והבעת זלזול מצד הצעירים מתוך הקהילה עצמה כלפי הקסים.
אותם רודני הלכה שללו את סמכותם של הקסים להכריע בסוגיות הלכתיות ולבצע טקסים דתיים וכל זאת בשם התורה. מושפלים כואבים ופגועים מביטול מעמדם יושבים אותם בלתי נראים לעין שבחרה למדר אותם מהשתלבות בעולם הרבני ולבזות את יכולתם של אותם מנהיגים להורות ולהמשיך בתפקידם.
בשנים האחרונות קיימת תופעה של נהירת צעירים מהקהילה אל עבר זרמים ומסגרות שונות אשר מעבירות את המסר שהמטען איתו הגיעה משפחתם לארץ היא פסולה ואני רואה זאת כהשלכה ישירה של טפטוף קבוע במשך שנים מצד הממסד הרבני על מהו "היהודי הנכון" ולמשבר זהותי עמוק בקרב צעירי הקהילה האתיופית.
הבלעדיות שניתנה לראשי מוסדות אלה על נישואין, כשרות, גירושין וגיור מביאה אותנו החברה הישראלית לדיכאון, כל עוד בעמדות אלו נמצאים אנשים בעלי השקפת עולם מצומצמת, המטילה ספק בכל מה שאינו היא, ומוציאה מן המעגל את כל מי שאחר, בצבעו, אורך חייו ודעותיו.
יש לנו חובה לזעוק על העוול רב השנים שנעשה על ידי השלטון הדיקטטורי הזה, אף אחד לא יאמר לנו מיהו יהודי יותר ומיהו יהודי פחות, קצנו בתבניות הלכתיות והגדרות החייבות להיות מותאמות להם, הגיע הזמן לשנות את סדרי הכוחות ולהאציל את הסמכויות על אנשים נקיים מדעה קדומה ועליונות על האחר.