החינוך הממלכתי דתי בבתי הספר היסודיים זוכה להקצאת השעות הגדולה ביותר של שעות תקן במשרד החינוך, זאת נכון לשנים 2001-2009 - כך עולה ממחקר חדש שנערך על-ידי נעם זוסמן ושי צור מחטיבת המחקר בבנק ישראל ונחום בלס ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.
מהמחקר עולה כי קיים פער ניכר בין ההשקעה בחינוך הממלכתי דתי, המתבטא בסך שעות התקן למורים שמקצה משרד החינוך, לבין החינוך הממלכתי הרגיל ומערכות החינוך למגזר הבדואי והערבי. החוקרים מבקרים את סך חלוקת השעות, באומרם כי היא מעדיפה את תלמידי הממ"ד, זאת אף על פי שהתלמידים בחינוך הלא-יהודי הם מרקע חברתי-כלכלי חלש הרבה יותר ביחס לאוכלוסייה הדתית.
המחקר אף מתייחס לעובדה שהשעות שאינן בתקן משרד החינוך, כמו למשל שעות ההוראה של בנות השירות הלאומי, עומד על היקף של כשבעה אחוזים - מהם נהנו בעיקר תלמידי החינוך הממלכתי דתי. "יוצא אפוא, שחלוקת השעות שלא בתקן ואלו ממקורות אחרים הרחיבה את הפער בסך שעות עבודתם של כוחות ההוראה בבתי הספר היסודיים בין החינוך הממלכתי-דתי לשאר חלקי מערכת החינוך, ובמיוחד לחינוך הלא-יהודי", מציין המחקר.
עם זאת, מציינים החוקרים, בעקבות יישום "דוח שושני" ירד במקצת מספר השעות השבועיות לכיתה ולתלמיד בחינוך הממלכתי-דתי ועלה עלייה של ממש בקרב תלמידים מרקע חלש, שרבים מהם לומדים בחינוך הלא-יהודי.
אברהם ליפשיץ, ראש המינהל לחינוך דתי, מסביר בשיחה עם כיפה כי גם אם נמצא כי החינוך הממלכתי דתי מתוקצב בשעות נוספות, הרי שבסך הכל מדובר ב"יישור קו" מול מערכת החינוך הציבורית. "כל השעות הללו מגמתן להשוות את שעות החינוך שעוסקות במקצועות הליבה של תלמיד בחמ"ד לבין תלמיד בממלכתי ולא מעבר לכך", מסביר ליפשיץ.
לדבריו, "החינוך הממלכתי דתי "מאויים" על ידי החינוך שאינו רשמי ועל כן כל סיוע שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך אינו אלא סיוע כדי לאפשר לנו להוות מענה ציבורי ראוי".