כנראה היה צורך בעשר שנים כדי שתיאטרון תאיר יציג סוף סוף תיאטרון יהודי משובח אליו ייחל ופילל שנים ארוכות. גם בשנים הקודמות ביקרתי עם ילדיי בפסטיבל "אור בהיכל", טבעתי בהמון גועש ובאבק הבלגן "למה דתיים תמיד עובדים בצורה רשלנית וחובבנית?!" זעקו אז המבקרים שנלחצו בפתחי אולמות צפופים. דומה שמשהו בתיאטרון המיוחד הזה התבגר, התמקצע פלאים. אלפי הצופים שנכחו השנה במסגרות השונות ודאי הופתעו מן הסדר המוקפד ומניהול מהוקצע של תיאטרון הראוי לשמו. אכן אות לטובה.
את צפי, סמנכ"לית התיאטרון, פגשתי ביציאה מאחת ההצגות זחוחה מתמיד. "ראית כמה זה שונה?" היא טרחה להדגיש בפניי " ניגשו אליי אנשים וסיפרו לי שהשנה היה מושלם - כמה מילים טובת שמעתי". לגלעד אלפסי מנהל התיאטרון יש הסבר להתנהלות המרעננת, "השנה ביזרנו את ההופעות במקומות שונים ועל פני כל ימי חנוכה, לא אפשרנו כניסה מסיבית ולא מבוקרת - לכל כרטיס הייתה כתובת, שורה וכסא, מספר מדויק של נכנסים - ובהחלט ניתן לומר שהמפעל החשוב הזה השתדרג משמעותית".
מלאכה קלה להצחיק ילדים
אכן יש להם סיבה טובה לתחושות המרוממות ולא רק בשל הלוגיסטיקה המוצלחת אלא בעיקר בגלל התכנים. זו מלאכה קלה להצחיק ילדים, תשאלו את יובל המבולבל, את סבא טוביה ועוד כמה וכמה שחקנים שמעלים הופעות נבובות וחלולות המשעשעות את ילדינו חדשים לבקרים. אמנם להצליח לכבוש קהל גדול של ילדים מבלי לוותר על עומק ועל טעם ומשמעות זו בהחלט משימה קשה. דומה ששחקני תאיר הצליחו להציג תיאטרון אחר, מיוחל, ובעיקר נושא בשורה.
מגיע לילדים שלנו להיפגש בהצגות איכות, במשחק משובח, בטקסט גבוה ומתוחכם בסימבוליקה יצירתית וברבדים עמוקים מוליכי רוח ומעוררי מחשבה. את כל אלה מצאתי השנה בפסטיבל אור בהיכל החוגג עשור. "כשאני רואה את מה שקורה כאן", אמרה לי צפי נרגשת, "אני יודעת שהגשמנו את החלום - להקים תיאטרון רפרטוארי יהודי".
את גלעד אלפסי מנהל התיאטרון פגשתי כשהוא מיוזע לאחר הצגה הומוריסטית בכיכובו שהדליקה חיוכים רבים בקרב הילדים המהופנטים. זוגות זוגות של עיניים קטנות התבוננו בו בהשתאות, ביניהם גם קהל-ילדים חילוני מצומצם שהזדמן באקראי למקום. "יש כאן בשורה" אמרתי לו, "למה לא לחצות את קווי המגזר ולהביא לציבור הרחב את הרפרטואר הגבוה הזה שאתם מציגים כאן היום?". גלעד מצנן מעט את ההתלהבות שלי "לקהל חילוני יש מספיק במות והופעות, פסטיגלים ומחולות. אנחנו, בראש וראשונה, רצינו לומר שגם לציבור דתי יש מה לראות מבלי לוותר על איכויות גבוהות בתוכן ובצורה אבל מאידך להצגות שלנו אין כיפה והן בהחלט יכולות להוות אלטרנטיבה טובה להיצע החילוני הרדוד הקיים היום בגזרת הילדים".
צפי וגלעד חולמים כבר על העשור הבא, הם מדברים על תיאטרון ציבורי על הרחבת המעגלים ועל קהלים חדשים. גלעד הוזמן לאחרונה לועדת התרבות של הכנסת בכדי להציג את התיאטרון האחר ולמצוא את אפיקי ההשתלבות במרחב הקיים. תיאטרון תאיר מתקדם בצעדי ענק ומכוון גבוה וטוב. יש להם בהחלט על מה להישען וכמו שאמרה לי צפי בחיוך "אני תמיד ממלמלת בעזרת-ה ואומרת לעצמי שזה מאוד מתבקש שהוא יעזור דווקא לנו"