סתם יום ראשון 4:30 אחרי הצהריים. קבעתי עם חבר באחד ממגדלי המשרדים שבדרך בגין בתל אביב. אני מקצר את הדרך בסמטאות שבין המוסכים.
והנה מתקדם לעברי בחור חסון בעל חזות מרושלת משהו. אני מרגיש קצת מאוים. תוך כדי שהיד מגששת אחרי ידית האקדח שמתחת לחולצה, פונה אלי הבחור, במבטא רוסי: "הרב! עוד אפשר להניח תפילין?"
"כן! יש לך עוד רבע שעה" אני עונה ואומר לעצמי שזה כל כך תל אביב...
אני מגיע למגדל שמאכלס אלפי עובדים. בכניסה אני רואה כמות כל כך גדולה של מאבטחים, שכבר חשבתי שאני ברובע המוסלמי בירושלים.
"על מה כל השמירה הזו?" אני שואל את החבר.
"כל עובד בחברה זכאי לליווי של מאבטח" עונה החבר
"אני לא מבין, הרי אנחנו באמצע תל אביב?"
כן אבל "מבקשי המקלט" משכונות הדרום מסתובבים, מחפשים... פוחדים כאן ללכת לבד... תל אביב- צימאון ובזיון משמשים בערבוביא.
ואני חושב לעצמי- מדוע אנו כה מזולזלים? למה אנחנו מפחדים בארצנו?
ואז נזכרתי ברש"י הראשון בחומש מסביר שהתורה מתחילה מבראשית, כי כוח מעשיו הגיד לעמו, שאם יגידו- ליסטים אתם שכבשתם ארץ שבעת עממים, נאמר להם שכל הארץ של הקב"ה וכו'. אומר על כך הראי"ה קוק זצ"ל שאם אנו מקימים את עצמנו כעם שחי ככל העמים, ולא חיים כעם סגולה- אז יש פתחון פה לאומות לצעוק עלינו "ליסטים אתם" כי אז אנו מאבדים את צדקת הדרך שלנו. אם אנחנו עוד גוי, הגויים יאכלו אותנו ללא מורא.
לאומות העולם יש מספיק עמים שחיים חיי שעה, אין להם צורך בעוד עם כזה.
אומות העולם זקוקים באופן דחוף לאור שיסיר את החושך המכסה ארץ. הוא רוצה עם שיהיה אור לגויים, ורק אז הם מכבדים את עם ישראל. הם חשים מי אנחנו ודורשים מאיתנו להיות גדולים וקדושים.
הגוי יודע בתוכו שישראל נושאים אור, אור התורה הקדושה והשמימית, העליונה.
התורה שקיבלנו מהר סיני היא האור היחידי שמכיל עוצמות של טוב שמסוגל לרומם את העולם הזה. אני ממשיך לחשוב ונזכר בצמד המילים "העולם הזה"- זהו שמו של עיתון מהעבר, בעריכת אורי אבנרי. אבנרי בראיון לכבוד יומולדת 90 אמר שאינו מצטער שהחליט הוא ואשתו שלא להביא ילדים. כך זה כשיש רק "עולם הזה". יש רק אני, אין תורה, וממילא אין ציונות ואין כבוד מהגויים.
אבל גם שעון טועה צודק פעמיים ביום- הייתה לו שם אמירה מדוייקת על בנט: "יש לך בנט, שעושה בפוליטיקה בדיוק מה שהוא עשה בהייטק. היתה לו הברקה לגנוב מפלגה ולקחת את הכיפה לברים, רעיון מבריק, ותירגם את זה ישר לאקזיט. זו השיטה. יש בזה חוסר רצינות, אבל יש בזה גם הרבה דינמיקה".
הדומה הדבר למורה או הורה שמחקה את התנהגות הילד. ואילו הילד מחכה למבוגר שיציל אותו מהשטויות של עצמו. ואם המבוגר, לא מכוון ומציב גבולות אז הילד - לא רק שלא יכבד אותו אלא יזלזל בו!
אנחנו במו ידינו איבדנו את הזהות הציונית דתית שלנו כדי להיות "מקובלים על כווולם".
אנו באים בצדק בתלונה לראש הממשלה ושרים שהם מכילים טרור במקום להילחם בו. להכיל פרושו לוותר. וויתור היא מחלה של עבודה זרה, של הנצרות שהתייאשה מלתקן עולם, לכן היא עסוקה במזעור נזקים- ובאגואיסטיות של חיה ותן לחיות. לא רק שאין היא נלחמת ברוע (עיין ערך דאעש הפצצות מהאויר), אלא מעריצה את כוחו.
אבל עד שאנו באים בטענות לביבי נבוא בטענות לעצמנו- כיצד אנו מגיבים לטרור החקיקתי שפוגע בטבע היסודי של הישראליות המקורית שנולדה ביציאת מצרים?
כיצד אנו מתייחסים לרומסי הרבנות למחריבי השבת, ולרוצים לבולל את עמנו?
במקום לדבר על החלטיות, על וודאות הקודש, על מוחלטות, על צדק אובייקטיבי עליון, על אמת שהיא לא פחדנית ולא וותרנית, במקום זאת הגיבור של היום הוא 'אנטי גיבור'- אכול ספקות ומכיל טרפות.
"צריך להנגיש את התורה לחוות את ההלכה להיות רלוונטי", הוי אומר- לקפוץ ראש לתוך השלולית העכורה של הרשעה העולמית, אבל כמובן לא לשכוח, בדרך למטה, להדפיס כמה עלונים יפים שמסבירים כמה אנו חמודים ותורניים.
סיפר לי מגיש תכנית רדיו בקול ישראל, שרצה להעלות לשידור רב 'ליברלי' משוחרר מהאבק השחור של בית המדרש הישן. רב מפורסם שאפילו נחשב לפוסק בחוגי "ציונות דתית שפויה".
אמרה לו המפיקה החילונית והמנוסה- זה לא מקצועי, זה לא באמת רב. זה חנפן. כך ה"חול" רואה אותם באמת! רק שמשתמש בהם לצורך הפיכתנו לניו-יורק / אור-כשדים.
רב פירושו- גדול. אומר מרן הראי"ה קוק זצ"ל: גוי גדול וחכם הוא מי שיש לו חוקים שהם מישרים את רוחו לקראת תעודתו. עם חכם ונבון יוכל להיות רק מי שיש לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. ע"כ אחי בתור בן נאמן לעמך שמור נא מכל משמר את אוצר הלאומיות, את קדושת החוקים והמשפטים; וכפי גודל ערך כלל התורה כולה בשמירתה תגדל קדושת השבת שהוא מרכז חיי הרוח של עמנו ומקדש תעודתו כל שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. לדעת כי אני ה' מקדשכם.
יש לנו סיכוי, אם נדע לחזור לעצמנו, לגדלותנו, ומהר.
הכותב הוא רב בשכונת נווה צדק תל אביב מרבני 'דרך אמונה'