זה זמן רב ניטש ויכוח בציבור הדתי לאומי בין שני מחנות קצה - החרדל"י והליברלי, עם מי דעת "הרוב הדומם", כאשר שוב ושוב עולים קולות מהמחנה הליברלי שהחרדלי"ם "משתלטים" על הציונות הדתית ומבטאים קול קיצוני שאינו מלמד על הכלל.
לאחרונה, פרסם פרופ' אשר כהן, מאמר ("גילוי דעת”,שבת ויחי), ובו הוא טוען שבהתבסס על מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המצביע על כך שרבים מהמגדירים עצמם שייכים למחנה הדתי לאומי אינם שייכים להגדרה ה"קלאסית" של המחנה ורבים מהם מסורתיים, על מתפקדי הבית היהודי, לאזן את הרשימה ולבחור מועמדים בעלי דעות מתונות בנושאי דת ומדינה שייצגו את הציבור הזה ואת רוב אנשי הקבוצות ה"טבעיות" של המחנה המחזיקים בדעות מתונות בנושאים אלו.
יש הרבה מה להעיר על המאמר - הבאת הנתונים לא פותרת את המחלוקת העקרונית האם המטרה של עליה אלקטורלית מצדיקה הצגת עמדה דתית מתונה יותר, ועוד, ההתעלמות מהאפשרות שההצבעה הנמוכה לבית היהודי בקרב המחנה הליברלי נבעה מהיותו בעל נטייה מתונה יותר מבחינה מדינית, ומיתוגה של המפלגה כ"ניצית" בנושא זה היתה בין הגורמים למיעוט ההצבעה, ועוד ועוד.
במאמר זה נתמקד בנקודה אחת מרכזית: ניסיון ביסוס ההנחה שרוב הציונות הדתית, וכן בוחרי הבית היהודי שאינם מה"קבוצות הטבעיות" של הציונות הדתית, מצדדים בעמדות ליברליות בענייני דת ומדינה..
הבה נבדוק טענה זאת ע"י בדיקת הנתונים הפרטניים במחקר לגבי דעותיה של קבוצת הליבה הדתית לאומית (המונה 64% מקרב הקבוצות ה"טבעיות")לגבי שאלות: גיור, הפרדה בחינוך בנים ובנות, רבנים ופוליטיקה ושקלול כולל של מוכנות לפשרה בנושאי דת ומדינה.
בנוסף נדון גם בקבוצה השניה בגודלה ששייכה עצמה למחנה הדתי-לאומי שהינה קבוצת המסורתיים דתיים המונה 24% מכלל המשייכים עצמם למחנה.
כדי לעשות סדר נבהיר שבמחקר התייחסו לשלוש קבוצות "טבעיות" של המחנה, החרדלי"ת, הדת”ל (קבוצת הליבה), והליברלית, בנוסף, כפי שהוזכר,ישנם אנשים שאינם משויכים לקבוצות אלו אך שייכו את עצמם למחנה הדתי לאומי, החל מחילונים, דרך מסורתיים ועד אפילו חרדים. הגדרות אלו נקבעו ע"פ הגדרה עצמית של הנשאלים את עצמם,כל התייחסות במאמר לקבוצות תהיה ע"פ חלוקה זו.
גיור
לשאלה: "לדעתך, האם צריך להקל בגיור עד כמה שניתן בגבולות ההלכה כדי לאפשר ליותר גרים להצטרף לעם היהודי, או שצריך להקפיד מאוד בגיור גם אם יהיו פחות מתגיירים?" ענו 40% מקרב אלו שהגדירו עצמם "דתי לאומי" שצריך להקפיד בגדרי הגיור,ואפילו במחיר פגיעה במספר המתגיירים,לעומת 52% שחושבים שצריך להקל,במטרה להרבות גרים, אמנם ישנו רוב למקלים אך נראה שסוגיא זו נתונה במחלוקת ואינה חד משמעית.
מפתיעה יותר ההתפלגות בקרב המגדירים עצמם "דתי ליברלי"-52% נוטים להקל לעומת 45%(!) שסוברים שצריך להחמיר-אף יותר מקבוצת הליבה השמרנית יותר.
הפרדה בחינוך
48% מקרב הנשאלים מקבוצת הליבה חושבים כי יש להפריד בין המינים במערכת החינוך לכל המאוחר בבית הספר היסודי.
רבנים ופוליטיקה
ביחס לשאלה על ייחוס חשיבות לפסיקותיהם של רבנים בנושאים מדיניים־פוליטיים,ענו 58% מקבוצת הליבה ו-43% מהליברלים כי הם מייחסים חשיבות רבה או די רבה לדעותיהם של רבנים בנושאים אלו.
מקבוצת "הדתי לאומי" 48% רואים בחיוב כפיפות של חברי כנסת דתיים לפסיקת רבנים.
כדי לתת תמונה כוללת, ייצרו עורכי המחקר סולם שישקף את המוכנות לפשרה בנושאי דת ומדינה משקלול של מספר שאלות ובו קיבלה קבוצת הליבה ציון של 0.37 (כאשר הסולם נע בין 0 ל-1).
מכל הנתונים הללו עולה בברור שקבוצת הליבה של הציונות הדתית או "הרוב הדומם" נמצאת במחלוקת קשה לגבי שאלות אלו וכל התיימרות של מחנה קצה זה או אחר לייצגה הינו שגוי ומטעה.
נדון בקצרה בקבוצת המסורתיים-דתיים שהינה כאמור הקבוצה השנייה בגודלה המשייכת עצמה למחנה הדתי לאומי:
משקלול הנתונים נראה שקבוצה זו שמרנית יותר מהקבוצה הליברלית, מה שמעלה את האפשרות שלא מתינות דתית היא זו שתמשוך את קבוצה זו להצבעה למפלגת הבית היהודי (בבחירות הקודמות רוב חברי הקבוצה הזו הצביעו לליכוד-ביתנו)כי אם סיבות אחרות,למשל,המשך העמידה האיתנה בסוגיות לאומיות-ביטחוניות.
לסיום, אפשר להסביר את הניסיון לטעון שרוב הציבור מחזיק בדעות דתיות בעלות אופי מתון, בכך שמנתון נוסף העולה במחקר נמצא כי שכבת הגיל הצעירה שמרנית יותר מזו המבוגרת, נתון זה יכול להיות מוסבר ע"י התאוריה שצעירים נוטים להיות רדיקליים ובהמשך מתמתנים, אך עולה גם האפשרות, שעורכי המחקר עצמם מעלים ,שצעירי הציבור הדתי לאומי הולכים ומתקרבים לזרם החרדל"י, דבר היכול להסביר, לדעתי, את העמידה על הרגליים האחוריות בקרב אנשים מהזרם הליברלי, שחשים שהם מפסידים במאבק על תודעתו של “הרוב הדומם".
הכותב הינו סטודנט לפסיכולוגיה ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן
גילוי נאות: הכותב לומד אצל פרופ' כהן, ואין בכל האמור להטיל ספק ביושרתו ובמקצועיותו.