מקום מיוחד שמור בלבי עבור הקהילה הדרוזית בישראל. במהלך ההיסטוריה היהודית, חוויית הקיום שלנו הייתה בעיקרה בדידות, כפי שניבא בלעם- "הן עם לבדד ישכון". אולם היום אנחנו זוכים סוף סוף לחיות יחד באחווה עם עם נוסף תוך כדי שותפות אמת גם במקומות ובזמנים הקשים. עוד ב1167 בנימין מטודלה נפגש עם הדרוזים במהלך מסעותיו במזרח התיכון והעיד עליהם שהם אוהבי יהודים. בין יהודים ודרוזים דמיון בגורל כמיעוט נרדף וכן שיתוף ערכי: בנוסף לאמונה באלוהים אחד, לדרוזים כמו ליהודים חשיבות עליונה לערבות הדדית, ואחת משבע המצוות ("תעאלים") שלהם היא הגנה לאחים.
בחצי השנה האחרונה נוכחתי לראות פעמיים בשותפות של העדה הדרוזית בשעותינו הכואבות. הראשונה היתה בשבעה על נפתלי פרנקל. לניחום הגיעה קבוצה של אבות שכולים דרוזים שסיפרו לרחלי ואייבי, הוריו של נפתלי, על הכאב והצער שלהם בעקבות הבשורה הנוראה. השנייה היתה בעצרת התפילה לרפואת ידיד נפשי הרב יהודה גליק, לעצרת הגיעה משלחת של דרוזים להתפלל יחד אתנו. הציבור כולו התרגש מדבריו של הדובר הדרוזי על היכרותו האישית עם יהודה, על הברית שבין הדרוזים והיהודים ועל חשיבותו של הר הבית לישראל.
ללמוד מהדרוזים
בפיגוע הדריסה בירושלים נרצח בשבוע שעבר קצין מג"ב הדרוזי ג'דעאן אסעד ז"ל , והשאיר אחריו אלמנה צעירה וילד בן שלש שלא יזכה לגדול עם אביו. החלטתי שעלי ללמוד מאחינו הדרוזים, לא להסתפק בשותפות בכאב בליבי אלא לנסוע לבית ג'אן לנחם את המשפחה.
עשרות אבלים ישבו יחד בספסלים בבית העם השוכן בלב הכפר. להפתעתי, כאשר נכנסתי, כל האבלים עמדו כאיש אחד. הסתכלתי מסביב כדי לנסות להבין מה קרה, ואז התברר לי שכל פעם שנכנס מנחם (מה שהתרחש כל כמה דקות) לא משנה מי הוא, האבלים כולם עומדים לכבודו. "זה מאוד קשה לעשות את זה מהבוקר עד הערב, אבל מי שטורח לבוא אליך לנחם, צריך לכבד אותו" הסביר לי הדוד של ג'דעאן. המנהג הזה קלע בעיני לתכונה אותה זיהיתי אצל הדרוזים שהגיעו למשפחות פרנקל וגליק, היכולת לראות את הזולת ולפתוח את הלב כלפיו. לא הפתיע אם כן, החיבוק החם שקיבלתי בבית העם, המשפחה הושיבה אותי על יד אביו של ג'דעאן ובו ברגע מנותן תנחומים הפכתי להיות מהמקבלים כאשר כולם עברו לפני השורה של האבלים וברכו גם אותי.
אהבת משה ויתרו
תוך כדי שאני מוקף בדרוזים אני נזכר שעל פי המסורת הדרוזית הנביא הגדול שלהם הוא יתרו, חותנו של משה. התורה מספרת על האהבה הגדול ששרתה בין משה ויתרו, וכן על העין טובה של יתרו על ישראל :
וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה לִקְרַ֣את חֹֽתְנ֗וֹ וַיִּשְׁתַּ֙חוּ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיִּשְׁאֲל֥וּ אִישׁ־לְרֵעֵ֖הוּ לְשָׁל֑וֹם... וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה ה' לְיִשְׂרָאֵ֑ל (שמות יח:ז-ט).
משה אף הזמין את יתרו להיכנס אתו לארץ ישראל: "לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יה' דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל:" (במדבר י כט), לאחר שסירב משה הוסיף והתחנן, "...וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ".
מתוך תחושות אלו לא יכולתי להתאפק ושיתפתי את הנוכחים ברחשי לבי על ידו המכוונת של האלוהים בסיפור המרגש של החיבור בין היהודים והדרוזים. על התיקון הגדול בימינו שממשיכיו של משה חיים באחווה ובשלום יחד עם ממשיכיו של יתרו, תוך התחדשות מערכת היחסים הייחודית שהייתה בין יתרו ומשה במימוש משאלת לבו של משה שגם יתרו יחיה אתו בארץ הקדושה הזאת.
דרוזים גיבורי ישראל
בתום כתיבת הדברים, קיבלנו את הבשורה המרה על הפיגוע בבית כנסת "קהילת יעקב" בירושלים. מגיבורי האירוע, השוטר הדרוזי זידאן סייף ז"ל, בן 27 מהכפר יאנוח-ג'ת שבגליל המערבי. זידאן פרץ באומץ לבית כנסת כדי להציל את המתפללים, הוא נפצע אנושות ולמחרת נפטר. כמו ג'דעון הוא הותיר אחריו אישה ובן קטן. תפילתי שהברית בין היהודים והדרוזים תתקדם מברית של דם וכאב לברית של שותפות ורווחה בברכת הארץ הטובה.