המשפחה חוזרת אל המסך וממנו אל מרכז השיח הציבורי. זה לא קורה על המסך של "ערוץ מאיר", זו לא עוד כותרת למאמר של הרב אבינר - זאת השורה התחתונה של הסדרה המדוברת ביותר לאחרונה, "מחוברים". דווקא סדרת הדוקו-ריאליטי הכה אינטימית, צהובה ורכילאית, הצליחה בעל-כורחה, עם רדת המסך על 37 פרקיה, לפצוח במחיאות כפיים סוערות לכבודה של המשפחה.
למי שלא הצליח להתחבר, או לא יודע על מה מדובר, "מחוברים" היא סדרה ללא תסריט. יוצריה העניקו מצלמת וידאו אישית בידיהם של חמישה גיבורים, כדי שאלו יתעדו את חייהם לאורך מספר חודשים. התוצאות, חומרי הוידאו, נערכו בנגיעות קלות והובאו אל המסך. הגיבורים: שי גולדן, עורך מוסף "הארץ"; דודו בוסי, סופר; לואיס אדרי, תלמיד פנימייה לנערים במצוקה במצפה-רמון; ישי גרין, איש הייטק; רן שריג, תסריטאי הסדרה "רמזור".
כוחה של "מחוברים", התגלה, אפוא, ביכולתה להציג את הדילמות האנושיות מטווח אפס, השזורות לכל אורכה. גולדן חוזר אל ילדותו כילד יתום המחפש, יחד עם אחיו, את אמו הביולוגית. בוסי, מכור לאלכוהול ולחיי הלילה התל-אביביים, מחפש את מקומו בעולם. אדרי מנסה להתנתק מהסמים ולחזור אל הלימודים - תוך כדי הניסיון הבלתי נואל ליצירת קשר עם אביו. שריג מנסה לא לאבד את עצמו במרדף אחר האושר, שלא מגיע. גרין מגיח באישון ליל ממשרדו, מרים את ראשו מהמחשב ומנסה להבין את העיקר והטפל בחייו.
אותן דילמות היו הדבק המאחד בין הדמויות, שלכאורה רחוקות זו מזו. הצופים כמו הופתעו לגלות כי גם לתלמיד הפנימייה וגם לאיש הייטק, יש אותן תהיות סביב דמות האב בחייהן. הבעיות בזוגיות, השאלות המשפחתיות, נגעו לכולם: לסופר השיכור ולעורך המוסף הרציני ולתלמיד הפנימייה הסמי-עבריין ולתסריטאי. ולא רק להם, וזו עוד הפתעה - כי אם גם לצופים. השאלות, הבעיות, התהיות, הצליחו לפרוץ את המסך ולהגיע אל יושבי הכורסאות המרוחקות. הדילמות הדהדו במרחב האנושי. "כולם מחוברים", קבעו היוצרים - וצדקו.
וכולם מחוברים למשפחה. מבלי לסקור כאן את ההתקדמות לגבי כל דמות, אתמקד בשתיים מהן: שי גולדן מול רן שריג. גולדן מצליח ביחד עם אחיו לשוב אל שורשיו המשפחתיים ולהתחיל להבין את שעבר עליו בתהליך האימוץ, לעמוד יותר ויותר על זהותה של אמו הביולוגית. במסגרת עבודתו העיתונאית נשלח גולדן ללוס אנגלס ושם, בודד בחדרו הגבוה אשר במלון היוקרתי, הוא מתמלא געגועים מהולים בחרדת נטישה אל אשתו מיכלי וילדיו - מבין כי חרף משאלות הלב הריקניות, משפחתו היא הדבר החשוב לו ביותר. דווקא כמי שגדל כיתום מבין גולדן שהבית כה חשוב לו כדי לא להישאר לבד.
לעומתו מציבים יוצרי הסדרה את רן שריג, נשוי בשנית ואב לשלוש בנות, נתון בתוך מערכת זוגית טפלה בה הוא לא מוצא אושר. בפרקיה האחרונים של הסדרה הוא פוגש מישהי המושכת את תשומת לבו, הגורמת לו לעזוב את אשתו וביתו. באבחה אחת הוא ממוטט עליו את ביתו השני ועם תום הסדרה הוא עוזב את דירתו ונצפה בודד בחדר במלון מקומי, תוהה אל מול המצלמה: "אני אפילו לא יודע איפה אני".
המשפחה, אפוא, במרכז השיח. ערכה הגדול מבדיל בין האנשים הבודדים והמיותמים לבין אלו המתנהלים בעולם מתוך ביטחון, אושר ותחושת מחוייבות. שריג אומנם אומר למצלמה שאם יש משהו ששווה להילחם למענו בעולם - זו המשפחה, אך פועל אחרת לגמרי. המצלמה כמו בזה לו, כשהיא מצלמת אותו נוטש ועוזב ומרסק את הכל תחתיו. שלוש בנותיו עומדות על כף המאזניים, אך הוא בוחר ללכת אחר נטיית לבו - ולבגוד בכל מה שיש לו. גולדן, לעומתו, מתחבק עם משפחתו בנמל התעופה בשובו מארה"ב, במעין איחוד המסמל את ד האמות שבנה במו ידיו.
אם יש לה לקח, ל"מחוברים", הוא העדות המהימנה, הבלתי-אמצעית, על חשיבות התא המשפחתי. כנראה שעבור הציבור הדתי הנוהג לקדש את חייו בעבודה על בניין הזוגיות והתא המשפחתי, לא מדובר בגילוי מסעיר שיפיל מישהו מהכיסא. אך מעניין לראות כי דווקא בעידן הרייטינג, בה המשפחה הגרעינית הייתה ללעג כמעין מבנה שמרני, ארכאי ומיותר - מתנפצת האינטימיות אל המסך ומגלה כי למרבית גיבוריה מה שחשוב בסוף היום, הוא הבית אליו הם חוזרים.