בעוד אני עסוק בדברים ברומו של עולם: 'פרשית השחיתות הגדולה' והשריון של ינון מגל לבית היהודי, חלפו לידי כל מיני רעשי רקע בדמות זוטות חדשותיות שלא הטרידו אותי יותר מידי, ביניהם:
מטוס מאינדונזיה שנעלם בדרך לסינגפור ועליו 162 נוסעים ואנשי צוות, כמו גם דיווח על מעבורת 'נורמן אטלנטיק' שבוערת בים האדריאטי כולל מישהו מבין הנוסעים המיואשים שהשליך עצמו לים וכבר לא יזכה לראות אור יום.
בין לבין קבלתי גם תמונות על הומלסים מהודו שמנסים לשרוד את הקור של הודו באמצעות מדורות מאולתרות וביניהם תמונה אחת ששווה אלף טורים ובה נראים בה אמא והילד הקטן שלה שבולע את כל העולם בעיניו הכבויות והתמימות וכמו מחכה לעזרה שמישהו, כל אחד, אולי אפילו אני, יבוא ויעשה משהו, כל דבר, בשביל להציל אותו.
וברגע אחד של ישוב הדעת ניסיתי לשאול את עצמי, מה לעזאזל קרה לי ולרגישות שלי שחוץ מרגעי כתיבת שורות אלו, לא הטרדתי את עצמי למול כל כך הרבה אסונות שקורים בכפר הגלובלי שלי מחוץ לביצה הפרובינציאלית של שכשוכי הבחירות והטרדות שמעסיקים אותנו סמוך לשבוע שחל בו היום שקידשנו בו את סימן השאלה כלפי העולם:
'איפה הייתם כשכל כך הרבה יהודים טבעו ונספו ומה עשיתם בשביל להציל אותנו?'
עוד חשבתי שרק אני והקב"ה יודעים כמה פעמים גגלתי ב'צוק איתן' לעבר אתרי החדשות המרכזיים בעולם בשביל לדעת אם הגויים האנטישמיים האלו שוב פעם מתכחשים לנו ומתעלמים לגמרי מהפצמרי"ם על ישראל או שאולי סוף סוף נקבל קצת אמפתיה משאר העולם ואם פעם עוד הייתי צריך להשקיע משאבי זמן ונפש בתחזוק הדיסוננס הזה, שהרי אני יהודי וברוך שהבדלני מכל העמים ולי כן אמור להיות אכפת ממעשי ידיו שטובעים בים, הרי שעכשיו אני מרגיש שזה פשוט לא מעניין אותי ועמכם הסליחה.
השעה עכשיו עשרה לחצות. מאמצי החילוץ של ה'נורמן אטלנטיק' עדיין נמשכים. 162 נוסעי המטוס עדיין נעדרים. אבל יסלח לי העולם יש לי מחר יום ממש עמוס.
לילה טוב.
לתגובות והזמנת שיחות לנוער: avinoam811@gmail.com