תעזבו אותי, אני פשוט לא אוהבת לבשל!

באדיבות אתר 'משלך'

עקבות הוידויים האחרונים ברשת של נשים שלא רוצות להיות אמהות, חשבנו שאולי כדאי לתת במה לנשים שרוצות לצאת בוידויים נוספים: האם יש עוד ציפיות שנשים מאסו בהן? האם חלק מהציפיות הללו ייחודיות לנשים המקיימות אורח חיים דתי? יצאנו לבדוק.

לא היינו צריכות לחפש רחוק לפני שנתקלנו בווידוי המרגש הבא. קוראים לה ב"ס והיא הייתה מוכנה "לצאת מהארון" הרבה אחרי שיצאה מהמטבח בתמורה לכך ששמה המלא לא ייחשף: ב"ס פשוט נמנעת ככל האפשר מהכנת אוכל לבעלה ושלושת ילדיה הקטנים. בגיל 23, ב"ס - ליצנית רפואית שעורכת גם ימי הולדת - כבר נשואה מזה ארבע שנים ואם לשלושה קטנטנים. "הוא ידע עם מי יש לו עסק", מעידה ב"ס, "אבל הוא עדיין היה מבקש ממני: תעשי לי כזה או תכיני לי כזה".

לכתבות נוספות באתר 'משלך'

- שיחת נשים: גילויים חדשים

- עסק משלך: ערכת עזרה ראשונה לפעוטות

אז למה בעצם את לא אוהבת לבשל?

"ניקיון. אני אוהבת מאוד שהבית נקי והבישולים עצמם מאוד מלכלכים את הגז, את המטבח.. אני מעדיפה שנלך להורים שלי לאכול או שנאכל בחוץ כי גם הילד לא בדיוק שומר על הנקיון הזמן האוכל".

ספרי קצת על הציפיות שאשה נשואה צריכה לעמוד בהן. הציפיות מהחברה, למשל.

"החברה החליטה שאישה יכולה ואף חייבת שהבית יראה מתוקתק והילדים מדוגמים, וכמובן שאסור לך להזניח את עצמך. כבנאדם לא תמיד בא לך לנקות - אבל ברגע שתיכנס לבית מישהי ויש לך כביסה על הספה את אוטומטית הופכת למישהי שמזניחה את הבית. ואם הילד סיים לאכול ספגטי והחולצה צבועה באדום אז הילד מוזנח וכך יש לך שורה של הערות ונקודות לרעתך מהחברה שבה את חיה.

אני לא מאמינה שקיימת אישה שמנהלת בית, עבודה, ילדים, בישולים, כביסות, כלים , ומצליחה להחזיק הכל במקום.

אני בחרתי להוריד מעצמי כמה משימות בבית שבעלי עושה, ואז יוצא שאני הופכת לאישה "שתלטנית".

ומה לגבי ציפיות מהחמות? יש כאלו?

"אין לי חמות. בעלי גדל ללא הורים אז ככה שאין לו בדיוק דעה וידע על התנהלות ביתית.. והוא אוהב לבשל (בינינו, לא שהוא טוב בזה) אבל זה עושה אותו שמח שמחמיאים לו על זה. שלא לדבר על איך המטבח נראה אחר כך"

זה בטח יכול להיות נחמד שבעלך עושה את כל הבישולים..

"הוא לא ממש עושה את כל הבישולים. אני מזמינה מלא אוכל מוכן.. אם ממסעדות ואם מאמא שלי.."

אז מה בעלך אוהב לבשל? בשרי, חלבי? הוא משקיען?

"בעלי עושה מוקפצים "סוף", מוקרמים.. כשאני קונה בשרים הוא מכין פרגיות עם טריאקי וכאלו. אני לא יודעת להכין קציצות. יש קפואים בסופר, אבל לא ניסיתי אף פעם"

וכשאת רוצה לפנק את בעלך.. את מבשלת לו? או שגם אז את מחפשת אפיקים אחרים?

"כן. אני מכינה לו שניצלים בטעמים שהוא אוהב (לא קונה שניצלים מוכנים) או חצילים מטוגנים בבאגט וגם נקניקיות. כשאני קצת מכינה, אני מכינה מלא. ואז נותר לו רק לחמם. יש לי אחות שהיא קונדיטורית, אז מאפים אני מביאה ממנה".

מעניין.. ובתור אחת שאוהבת להכין אוכל, מה חושבת אחותך על חוסר האהבה שאת רוחשת להכנת אוכל?

"גם אחותי גרועה בבישול. היא טובה מאוד רק באפייה.."

ואותך אפייה לא מעניינת?

"יותר קישוט עוגות, אבל אין לי זמן לזה.

ליאה היא אישה נוספת ששמחה, אפילו, להיחשף. היא אמא ל"שלושה מתבגרים חמודים" והיא מצהירה באופן חד-משמעי שהיא לא יודעת לבשל. "אני מכינה מה שהילדים אוהבים ולא יותר וגם זה רק כל שבת שניה".

רוית (31, שם בדוי) נשואה פלוס תינוק בן שנה. עובדת במקצוע חופשי, מהמרכז. קרן (40, שם בדוי) היא אם לשלושה, בעלת תואר שני העוסקת בחינוך ומלמדת נגרות "אני מבשלת ואפילו טוב אבל לא נהנת מזה ואם אוכל לבחור בין ללכת לעבוד בנגריה ללבשל, הנגריה לוקחת בהליכה".

ניסיתן להכריח את עצמכן לבשל?

ליאה: "כשאני מכריחה את עצמי זה יוצא גרוע והילדים ביקשו שאם אני לא מבשלת אז בכיף לקנות".

רוית: "אין לי יחסים עם בישול. מעבר לחביתה ממש לא יוצא לי לבשל. את רוב סוגי האוכל אני לא אוהבת, לכן אין לי עניין לבשל אותם. בתור רווקה הסתדרתי עם אוכל קנוי, בתור נשואה אני מסתדרת עם בעל שמבשל. אני לא מנסה להכריח את עצמי לבשל, לא מוצאת סיבה לעשות את זה".

קרן: "שונאת לבשל - נראה לי בזבוז זמן משווע ,למדתי לבשל אחרי גיל 30 מבעלת הבית ששכרתי אצלה יחידת דיור בחצר. אני מתמחה בבישול זריז ותבשילים של הכל בסיר אחד או בבתבנית אחת".

איך הכישלון במטבח משפיע על היחסים שלכן עם בני זוגכן?

ליאה: "אין לי בנזוג, ואכן זו נקודה כואבת. החוסר בבישול שלי הפריע לבני זוג הקודמים".

רוית: "אני לא מגדירה את עצמי כישלון במטבח, אני כן חושבת שאם הייתי מבשלת זה היה יכול להיות לצאת טוב. אין לזה שום השפעה על היחסים עם בן הזוג שלי. בעזרת ה' מצאתי בעל שלא רק שיודע ורגיל לבשל, גם אין לו שום תפיסות מקובעות, ואין לו שום בעיה עם חלוקת התפקידים ביננו".

קרן: "יש לי בעל ללא אנינות טעם- הוא אוכל הכל ולא מתלונן".

איך חיים עם זה? מה אוכלים אצלכם בבית?

ליאה: "הבת שלי בת 16 והיא האחראית על האוכל בבית. אני משתדלת כן מדי פעם להכין תבשילים כמו קוסקוס אוסם ומרק וכדומה".

רוית: "ביום יום אנחנו ממילא אוכלים פשוט - פסטות וכדומה. פעם בשבוע מכינים גם בשרי. בשבת משקיעים כמובן יותר, אבל גם אז בעלי מבשל תכלס - בלי תיבולים או רטבים מיוחדים, כי זה לא מעניין אף אחד מאיתנו".

קרן: "אני מבשלת לשבת בכמויות גדולות ועוד פעם במשך השבוע המתבגרת שלי אוהבת לבשל"

איך מבול תוכניות ריאליטי האוכל השפיע על ההתמודדות הזו?

ליאה: "התוכניות מעצבנות לאללה. הופכים את האוכל לחזות הכל".

רוית: "ההשפעה היחידה של הריאליטי אוכל עלינו זה שיש לנו עוד ערב פנוי מצפייה בטלויזיה. אין לזה שום נגיעה אחרת לחיינו".

קרן: "הייתי צופה במאסטר שף, עכשיו כבר לא. אני מרחמת על אנשים שמכלים את זמנם במטבח".

איך הסביבה שלכן מגיבה?

ליאה: "מצד אחד סלחנות מצד שני ביקורת".

רוית: "הסביבה שלי ברובה מקבלת את זה, אחרי הרמת גבה קלה. אמא שלי עד היום לא מצליחה להבין איך יתכן שאשה מסרבת לבשל, וממשיכה לנסות לשכנע אותי לבשל, לא משנה כמה בעלי מבטיח שזה ממש לא מפריע לו. היא בטוחה שזה כן מפריע, ושהילד שלי הולך להיות אומלל בגלל זה".

קרן: "חמותי מתפלצת אבל היא עושה את זה הרבה בהקשר שלי באופן כללי".

אלו תגובות קיבלתן?

ליאה: "שאני לא בסדר . שאני צריכה לבשל".

קרן: שאני לא נורמלית,שככה לא מנהלים בית ,שאני צריכה להתביש וגם "כל הכבוד".

אז מה אתן אומרות, אישה צריכה לדעת לבשל?

ליאה: "אשה וגבר צריכים לבשל. זה מצרך בסיסי".

רוית: "אישה לא "צריכה" שום דבר מעצם זה שהיא אישה. כן חשוב לנסות להעביר את הידע בבישול לדור הבא, אם הדור הבא מעוניין, בין אם זה בנים או בנות".

קרן: "כדאי לדעת לבשל אם רוצים לאכול סביר ,עדיף להתחתן כמובן עם אחד שאוהב ויודע וזה חוסך הרבה כאב ראש ".

קרן מוסיפה אנקדוטה משעשעת: "כשהבת שלי הייתה קטנה גרנו בקיבוץ עם חדר אוכל פעיל. עזבנו את הקיבוץ כשהיא היתה בת שבע.

לפני המעבר היא חקרה אותי בחשדנות אם במקום החדש יש חדר אוכל , כשעניתי שלא היא שאלה בתדהמה 'ומה בדיוק נאכל אם אין חדר אוכל?' עניתי לה שאני אבשל. אחרי שהיא גמרה לצחוק היא התקשרה לאמא שלי ואמרה לה - סבתא, תתחילי לארוז לי אוכל בקופסאות. אמא מתכננת לבשל ,אבל היא שכחה שהיא לא יודעת איך".

והמצד השני של המתרס..

ומה הגברים חושבים? החלפנו כמה מילים עם מ', בעלה של אשה שלא ממש אוהבת לבשל וזה מה שהיה לו לומר לנו..

"האמת היא שאני מגיע מבית שבו אמא עומדת שעות על גבי שעות במטבח, ומשקיעה בכל מיני תבשילים, ממולאים, מטוגנים וכיסונים. עד היום אמא שלי יכולה להפליג בשיחה אינסופית על רמת החיתוך של סכין, גודל גרגירי החיטה וטמפרטורת החמאה. כשרק התחתנתי לא ידעתי לחתוך אפילו לשבור ביצה, אבל מבחינת אמא שלי זה היה בסדר גמור, כי ממילא היא מעולם לא נתנה לי להתקרב לכיריים. אבל זה שאשתי הטריה לא היתה מוכנה להקשיב למתכונים ולהתנסות במטבח הלחיץ את אמא שלי נורא. היא היתה מרימה טלפון כל יום ושואלת מה אכלתי, איך אנחנו מסתדרים, ודואגת לבריאותי. בדיעבד אני יודע שהיא היתה גם מתקשרת לאמה של אשתי, ומבקשת נחמה והרגעה. חמותי היתה מבטיחה לאמא שלי שיהיה בסדר, שהבן שלה יחזיק מעמד, שלא תדאג".

"ובאמת הפעם הראשונה שמישהו מאיתנו ארגן ארוחת ערב מעבר לסנדביץ, היתה כשהחלטתי להכין לה פסטה ברוטב עגבניות. התרגשתי נורא, זה היה נראה בעיני בזמנו כמו מנת גורמה שצריך כשרון להרכיב".

"כך למעשה עד היום, היא משתדלת לצמצם למינימום את הנוכחות במטבח. אבל אין מה לעשות, כשיש ילדים קטנים, הורים רעבים, אורחים שבתות וחגים- בסופו של דבר היא זו שמבשלת קוצצת ואופה. זו כנראה חלוקה מגדרית מביכה שעוד לא הצלחנו להתגבר עליה, אני מודה בבושה. אבל בסופו של יום, היא מצליחה להרים שתי ארוחות של שלוש מנות באותו פרק זמן שבו אני מוצא במקרר גזר ומקלף אותו… ככה זה. אני אוהב לבשל בנחת, וזה לוקח לי המון זמן, והיא, שלא סובלת את השהות במטבח משתוקקת לעוף משם כבר, ומסיימת נורא מהר. ועדיין, בימי שישי, או כשיש אורחים, היא תמיד נעשית חסרת סבלנות כשהעבודה במטבח מתארכת. אבל כיוון שבסך הכל היא כבר מזמן מבשלת מצויין- הרי שזה משתלם. היא אמנם מקטרת ורוטנת במטבח, אבל מהסירים תמיד יוצא יופי של אוכל".

במה אתה תולה את העניין: זו עצלנות? חוסר כישרון? חוסר רצון? משהו אחר?

"לא עצלנות ולא חוסר כישרון- זה בטוח! תראי, בימים נדירים בהם נופלות עליי כמה שעות פנויות, לעיתים יתעורר בי הרצון לפנק את עצמי ובני משפחתי באוכל ביתי, ואז אני עושה זאת בשמחה. אני מכין תבשילים מצוינים, ומבשל טוב, ונהנה לאכול ולהאכיל את כולם. אבל ברוב הימים, בתוך מירוץ המטורף בין העבודה, הילדים, הכביסה והקניות- למי בכלל יש זמן מיותר? לכן אני בטוח שאם הייתי מוצא את עצמי מול הסירים בתדירות גבוהה כמוה, הייתי מתרגז כמוה מעצם החוויה. חם, ומציק, ומבולגן ולחוץ ותמיד יש המון על הראש. הילדים מסתובבים בין הרגליים, ומפריעים גם ברמה הפיסית וגם בהסחת הדעת. זה לא כמו בתוכניות הבישול, שם רואים את כל המוצרים מאורגנים ורחוצים מחכים לשימושך, ויש צוות שעושה אחריך ספונג'ה… למרות שמהיכרותי איתה, גם בתנאים אופטימליים סטריליים עם מטבח כמו בתכניות בישול ושקט ליום שלם- יש סיכוי קטן שהיא היתה נהנית מהבישולים. אז קל וחומר כשהיא מתמרנת בין 3 ילדים, 2 קריירות תובעניות (שלה ושלי) ויום אחד בשבוע בו אסור לבשל אבל חובה לאכול הרבה".

איך שנאת המטבח משפיעה/לא משפיעה על היחסים עם בת זוגך?

"צריך לדעת להתנהל אחרת כשהיא טרודה בבישולים. זה אינו זמן טוב להעלות על סדר היום שום דבר שדורש עוד מהקשב שלה. אפילו לא לשאול אותה מה שלומה, או מה מתחשק לה לעשות אחר כך. הכי טוב יהיה להיעלם בזמן הזה מהשטח לסידורים אחרים. חשוב להזהר לא להראות חסר מעש. הכי טוב לדאוג שהילדים לא יסתובבו לה בין המקרר לתנור. בעולם מושלם בטח היינו נהנים לבשל יחד- אבל אני בדרך כלל לא עומד בקצב שלה, ולא בסטנדרטים מבחינת המיומנות. אז כשאני נכנס לעזור, זה רק מעורר מתחים".