1.
בכל מערכת יחסים כלשהי הקשורה לבני אדם/ צומח/ דומם כדאי שתהיה אהבה.
לא תמיד זה קריטי.
לנהל עובדים או לעבוד במפעל בלי לאהוב את אנשיו, זה יכול להיות סביר ואפשר להסתפק
בזה בדרך כלל, אלא אם כן אנו מתחזקים שנאה כלשהי כלפי הסובבים אותנו.
מלנסוע במכונית בלי לאהוב אותה או לגדל פרח בלי לחייך אליו ברוך - אנשים לא סבלו יותר מידיי,
למרות שאהבת המכונית והפרח יכלו לשפר את איכות חייהם של בעליהם.
כל עוד אתה מקפיד לתחזק את האוטו ולהשקות את הפרח,
האהבה היא בונוס בלבד, שיודעי איכות חיים מקפידים בו בכל מעשיהם.
היתר - מסתדרים לא רע. לחיות עד קצה הרגש או 'להסתדר?' עניין של בחירה.
2.
כשמדברים על זוגיות, חינוך, ואפילו במקום עבודה שרוצה למנף את עצמו - האהבה
היא קריטית. בלעדיה המציאות משתנית ונצבעת בצבעי האפור המחפשים בלי מילים
את המתכון לאהבה החסרה.
במקרה הגרוע הם לא מאמינים שישנו מתכון שכזה וממשיכים לחיות
את שגרת האפור תוך כדי שהם מנסים מתכונים משונים שיביאו לפריחה.
אולי גם הם פועלים לפעמים ומפריחים, אך מה יותר נכון הוא מלהוסיף
את תבלין האהבה הוותיק?
3.
לייצר אהבה זה לא בהכרח מסובך.
גדולי חכמי האומה לימדו את העם שנתינה יוצרת אהבה.
זה הכל. כשאחד מקרובי משפחתי התארס, מישהו קרוב ביקש שאומר 'כמה מילים'.
התביישתי בהתחלה, אך לקראת סוף הערב התעשתי ועמדתי על הפודיום.
מי ערב לכך שהאהבה תישאר? תמהתי בקול רם.
העיניים נפערו בתדהמה. היאך אני מעז להטיל צל על ספק אל מול עדה קדושה?
הבטתי בפעורות והסברתי באיטיות את התורה הזאת;
תירגעו, נתינה יוצרת אהבה, זה הכל, אמרתי.
ככל שתיתן לזולתך - הוא יאהב אותך ואתה אותו, אי אפשר אחרת.
תבדקו את זה בבית, ולאו דווקא בזוגיות, הוספתי.
לתת מה? שאל מישהו.
חייכתי והסברתי שכל נתינה יוצרת אהבה בדרגה 1 או 2.
תלוי על איזה סוג נתינה מדברים.
4.
הסוג הראשון זו נתינה שמעורבת בה טיפוח הכיף האישי של הנותן.
לדוגמה: דודה שמאוד אוהבת להכין פיצות,
בן זוג שנהנה לשמוע את סיפוריה של זוגתו או בחורה שאוהבת להיות
אוזן קשבת בשיחות נפש לחברותיה.
אני נותן משמע אני קיים; זה עושה לי טוב לתת את מה שאני נותן.
אם לא הייתי נותן לך את מה שאני נותן לך - הייתי מעניק אותו למישהו אחר,
בהזדמנות אחרת בצורה דיי דומה.
הדודה תוכל להכין פיצות לאחרים, הבן זוג יקשיב לסיפורי חבריו,
והבחורה תקשיב לזליגת הנפש של חברה אחרת.
הנתינה הזו יוצרת אהבה בדרגה 2. זה דבר נפלא.
אך בשביל להגיע לדרגת אהבה גבוהה יותר צריך להגיע לנתינה לשם נתינה בלבד,
ועל כך אספר בפסקה הבאה.
5.
האדם הוא יצור שכשהוא נולד הוא רוצה דברים ומנסה להשיג אותם איכשהו.
ההשגה, מן הסתם גורמת לו שמחה, אושר ושאר ירקות מחייכים.
כל אחד רוצה משהו אחר, והרבה רוצים דברים דומים.
רובנו אוהבים מתנות, למשל. לתת ולקבל.
זה נחמד, כייפי, ושקוף שזה מביע אהבה.
זה בסדר גמור ועולם המתנות משגשג מאז בריאת העולם.
אממה, לפעמים הזולת, התלמיד או הבתבן זוג לא זקוק למתנה
זו או אחרת שכה כיף לנו לתת אותה.
האדם שמולנו, למעשה, רוצה כל מיני דברים אחרים לגמרי ממה
שנעים לנו להעניק כבני אדם - לבני אדם.
לפעמים נדמה שאם ניתן את מה שאנחנו רוצים לתת,
נחפה על כך שאת מה שהוא צריך - איננו נותנים לו.
כמו ילד מתבגר שזקוק לעצמאות. זהו. זה מה שהוא צריך,
שיסמכו עליו וישחררו אותו קצת.
ובמקום לתת לו את הצורך הקיומי שלו, אנחנו קונים לו מחשב נייד
ומתעלמים מכך שאת הצורך האמיתי והעמוק שלו הוא לא מקבל מאיתנו!
את הצורך שרק אנחנו יכולים לתת לו - אנחנו לא נותנים לו.
ואת המחשב, עם כל הכבוד, הוא היה יכול להשיג בעצמו
אם היה עובד בחופשת הקיץ, למשל.
אותו דבר קורה אצל יקירנו שצריכים שיקשיבו לתחושתם.
זה מה שהם צריכים, זה הכל, שנקשיב.
אבל אנחנו ממש לא מסוגלים להקשיב ולא מוכנים להכין את עצמנו
להיות אנשים מקשיבים, כי 'אנחנו לא כאלה',
אז אנחנו קונים מתנה יקרה, כותבים פתק חמוד ומרגישים
שעשינו משהו גדול.
אז זהו, שלא. זה חביב ונחמד, אך נחשב נתינה בדרגה 2
שבונה אהבה בדרגה 2.
זה נהדר, כמובן,
והרבה פעמים האדם שמולנו זקוק בדיוק למה שכיף לנו לתת לו,
שאז אפילו הנתינה בדרגה 2 יוצרת אהבה בדרגה 1, הגבוהה ביותר.
אך ישנם מקרים שיקירנו צריך דווקא את מה שאנחנו לא אוהבים לתת...
ואז, אם באמת רוצים להגיע לאהבה בדרגה 1 - אין מנוס מנתינה בדרגה 1.
זה יכול להיות מאוד קשה.
העניין הסודי הוא להיות קשוב למה שהשני צריך היום, הרגע, כעת.
איננו סגניו של אלוהים ולא כל דבר שיקירנו צריכים נוכל לתת להם.
אך בכל זאת, עלינו לחשוב איזה דברים יגרמו להם אושר.
במידה ואנחנו לא מזהים מה השני צריך ושוברים את הראש כדי לשמח אותו,
במקום לנסות לנחש איזה שוקולד הוא אוהב ולקנות לו אותו (ולהתאכזב
שממנו הוא לא נהיה מאושר...),
אפשר לשאול בפשטות אמיתית מה הדבר שאני יכול לעשות למענך?
וגם אם לא נוכל לעשות אותו, נוכל להבין מה השני באמת צריך שיתנו לו.
גם אם לא ניתן לו את הדבר שהוא רוצה, כי קשה לנו לתת אותו,
נוכל להתכונן ולתכנן נתינה שכזאת שאם תהיה, הרי היא קודש
למען הנתינה גרידא ולא כי מלכתחילה רציתי לתת את אותו הדבר.
הגדלות היא להפריד בין 'הדברים שעושה גם לי טוב כשאני נותן אותם'
לבין 'הדברים שבאמת השני צריך ממני'.
'הדברים שעושים גם לי טוב כשאני נותן אותם', קרובים יותר
לעשיית טוב עבור עצמי.
'הדברים שבאמת השני צריך ממני', הם הדברים שיכולים
לגרום לאדם שמולי לשמוח.
הם הכי טהורים בעולם.
לא תמיד קל לתת לשני את מה שהוא צריך באמת.
אבל כשנותנים בלב שלם משהו כזה,
אזי האהבה היא עולה למדרגה גבוהה יותר,
כי מדובר בנתינה זכה שאין בה שמץ של טיפוח הכיף האישי שלי.
ההנאה היא מאה אחוז הנאה רוחנית
מופשטת שצומחת בגלל הנתינה ולא קשורה אפילו קמעא לסיפוק הנאתי.
כי אם השני לא היה צריך את אותו הדבר,
מעולם לא הייתי עושה אותו למישהו, וכל מעשי זה הינו לשם זולתי.
ואגב, האלבום החדש שלי "משהו חדש לגמרי" כבר זמין בשבילכם בלבד. להזמנה והאזנה: