פוליטיקה אמנם אינה יכולה להתנהל מתוך עמדה טהרנית. החיים המורכבים, יצרי לב האדם ותחבולותיו, המציאות המורכבת, הצורך להתפשר ולוותר - כל אלה מחייבים כי הבחינה של החיים הפוליטיים תיעשה בעין יותר ריאלית ויותר זהירה בביקורת האתית. יחד עם זאת, ישנה גם חובת אתיקה בסיסית בפוליטיקה, וכנחצים קווים משמעותיים חייבים לשים לזה גבול. חובת שימת הגבול נובעת הן מהמחויבות שלנו להתנהגות מוסרית ציבורית, אולם גם מבחינה שלטונית - כל מעשה לא אתי שהשלטון עושה מערער את אמון העם בשלטון, ורמות נמוכות של אמון בשלטון הם המבוא לאנרכיה נוראה ול"איש את רעהו חיים בלעו". לפיכך, גם מבחינה שלטונית ישנו אינטרס להתנהל בצורה אתית.
עמדה אתית חייבת להיכתב מתוך "מסך הבערות", לאמור: היא צריכה להיות נכונה תמיד, ולא רק כאשר היא תואמת את העמדות הפוליטיות של האדם. הדבר המסוכן ביותר לעמדה אתית היא שימוש מניפולטיבי בה. הדברים הבאים נכתבים מתוך אמונה עמוקה ביושרה ובחיוניותה לחיים הציבוריים, וללא כל משמעות פוליטית. במקרה בו אנו עוסקים - פירוק קדימה ומעבר לליכוד - אין בליבי כל רחמים על קדימה. קדימה הוקמה בדרך זו של פילוג ולקיחת חברי כנסת, והכורה בור לחברו בעצמו ייפול בו. אף על פי כן, מדובר בהשחתה אתית שאנשי מצפון חייבים להתנגד לה מהסיבות הבאות, ואנו החפצים במדינה שחלק משמה הוא "מדינה יהודית" חייבים להילחם בהשחתת החיים הפוליטיים בדרך זו:
א. נבחרי הציבור נבחרו על ידי הציבור והם שלוחי הציבור. הם חייבים למלא את חובתם לאור מה שהם התחייבו כלפי הציבור. חברי הכנסת של ש"ס, לדוגמה, אינם רשאים שלא למלא אחר הוראות הרב עובדיה יוסף הי"ו כי זה מה שהם הבטיחו לבוחר; אנשי הבית היהודי אינם רשאים למלא אחר הוראות רבנים בשל העובדה שהם הבטיחו לבוחר שהם ינהלו את דרכם באופן דמוקרטי; שרון לא היה רשאי לעשות את ההתנתקות ורבין את הירידה מהגולן בשל העובדה שהם הבטיחו לבוחרים משהו אחר, לעומת הסכם אוסלו שמותר היה לרבין לעשותו מן ההיבט האתי הזה, כי זה מה שהוא התחייב לבוחר. מעבר מקדימה לליכוד היא הפרת אמונים חמורה של הברית עם הבוחר, שבחר בחברי הכנסת האלה כחברי קדימה ולא כחברי הליכוד, ועל כן היא אסורה על פי ההלכה ועל פי האתיקה, כיוון שהיא שליח שלא עשה את שליחותו.
ב. המנדט שייך למפלגה ולא לחבר הכנסת הפרטי. הכלל כי כל עוד לא מדובר בשליש סיעה מדובר בפרישה שמשמעה "גניבה" של המנדט הוא כלל נכון. על כן, הרוצה לפרוש ממפלגתו חייב להחזיר את המנדט לסיעה שקיבלה אותו כסיעה ולא כבחירות אישיות. כך נהג ידידי חנן פורת בשעה שפרש מהתחיה, והוא צריך להיות מופת לרבים בנושא זה.
ג. קיומה של הממשלה במבנה הנוכחי הוא מעשה לא אתי, בשל ריבוי השרים וסגני השרים. לו היה צורך שלטוני בכך זה היה מעשה אתי, אולם הדבר נעשה רק כדי לרצות את חברי הכנסת השונים כדי שיצטרפו לממשלה, ולמעשה נפרץ הגבול. אין שום זכות אתית למנהיג מדיני לבזבז כספי ציבור בשל מניעים לא ענייניים, וכאמור - הדבר גם פסול אתית וגם מסכן את השלטון. מעבר חברי כנסת מקדימה לממשלה על ידי הגדלת מספר השרים וסגני השרים ממשיך את המגמה הזו, והיא חוצה כבר את גבול השחיתות. לא זו בלבד, אלא שהדבר מעודד כל אזרח לדאוג לטובתו בלבד ולצפצף על טובת המדינה בשל היות הפוליטיקאים מתווי דרך, והאחריות על השחיתות הכללית יונקת מראש המערכת המדינית.
ד. חקיקה אישית היא מהלך לא אתי. אם סוברים שחוק מסוים הוא נכון - יש לחוקק אותו, אולם להחיל אותו רק מכאן ואילך, ולא ביחס למציאות נתונה. אם לא נוהגים כך ממשיכים את השחיקה בשלטון החוק, ומשכנעים את הציבור כי חוק משמעו כלי מניפולטיבי שהחזק משתמש בו ולא עיקרון שיש לכבדו ולשמור עליו מכוח העיקרון שבו.
ה. לאופוזיציה יש תפקיד. אופוזיציה היא שליחות, ומי שנמצא באופוזיציה צריך למלא את שליחותו בביקורת מתמדת על מעשי הממשלה, ולא פחות מכך בתמיכה עניינית , שיש לה משמעות רבה מאוד מעצם היותו באופוזיציה. לא יהיה זה נכון לטעון כי מבחינה אתית אסור לרצות לעזוב את האופוזיציה ולתפוש את הגה ההנהגה, אולם כאשר נמצאים בה יש למלא את היעוד והשליחות, כחלק מהחובה האתית למלא שליחות במקום בו אדם נמצא. המציאות היום היא שהאופוזיציה אינה ממלאת את שליחותה, ומוסד השלטון סובל מהעובדה שאין כלפיו ביקורת של ממש.
כאמור, עמדה זו היא עמדה עקרונית, הנכונה בכל מקום ובכל זמן, גם לאחר התחשבות בנסיבות מיוחדות ובמקרים שנמצאים על הקצה. זו אינה המציאות היום, ועל כן חובה על כל מבקש אמת להתנגד לצירוף אנשי קדימה לליכוד, ללא כל קשר לשאלה באיזו מפלגה הוא בחר ומהי עמדתו. זו צריכה להיות גם ברית אמת בין אנשי מוסר שהם יתנגדו למהלכים כאלה כאשר אין מדובר במצבי קצה, ובכך תיבחן עמדתם האתית.