ב'מבט על' הסוקר את סרטי הבוגרים של ביה"ס 'מעלה', ניתן להצביע על מאפיין אחד, חד וברור: בגרות. בארבעת השנים האחרונות, ובאופן בולט אף השנה, מציגים הבוגרים סרטים אשר מבחינת איכותם הקולנועית נמצאים 'בטופ שבטופ' שבין בתי הספר לקולנוע המובילים בארץ. רמת הבימוי, ליהוק השחקנים, הצילום והעריכה מוקפדים כל כך, עד שלעיתים ניתן לשכוח שמדובר ביוצרים שזהו סרטם הראשון.
אין ספק שרבים משמותם של הבוגרים הטריים, יחד עם כוכבי השנים האחרונות, יהפכו לשמות מוכרים בתעשיית הקולנוע בארץ. הערך המוסף של עולמם האמוני, הדתי והעדתי של היוצרים מ'מעלה', והקונפליקטים הרגישים בהם עוסקים סרטיהם, מותירים בתחרות זו מאחור את רוב סרטי הגמר של שאר בתי הספר לקולנוע, שבחלקם לא מצליחים לצאת מהמבחר המצטמצם והשחוק-עד-דק של נושאי תסריט הגמר (לרוב סביב משולש הנושאים 'אהבה-מיניות-בדידות'). "עולמו הדתי של הקולנוען צריך להיות המנוע ליצירה, ולא הבלמים", בניסוחו החד של הרב ורדי, ראש מגמת התסריטאות ורב בית הספר 'מעלה', ובשנה זו הגיעה תפיסה זו למיצוי הפוטנציאל האיכותי שבה.
בגרות ופצעי בגרות
אולם באופן לא מפתיע, במקביל להתבגרות המקצועית, הסרטים החדשים מציגים את ההתמודדות הלא-פשוטה עם פצעי הבגרות. כמה מסרטי השנה, עוסקים בנושאים עדינים של טהרת המשפחה, שמירת הברית ומניעת ילודה, ונוגעים בעצבים החשופים של קונפליקט היצירה ומגבלות ההלכה והדת.
אותם 'בלמים' עליהם דיבר הרב ורדי, חסרים מאד ובסצנות רבות בוחרים היוצרים לחשוף, לעיתים לחשוף הרבה מאד. בוגרים קודמים של מעלה, כגון חיים אלבוים בסרטו 'ואהבת', הראו כיצד ניתן למשל, לעסוק באופן עדין בנושא שהוא אולי הטעון ביותר בעולם הדתי כיום - ההומוסקסואליות, אולם בחירתם של חלק גדול מהיוצרים השנה, היתה שונה. שימוש בהסתרה ככלי קולנועי והימנעות מחשיפת יתר גורמת להעצמת הדילמה ולמורכבות הנושא המוצג ומתוך כך להשבחת התוצר הסופי. אך בהתעלם מהביקורת האומנותית שיכולה להיות סביב בחירה זו, ממדרים היוצרים של סרטים אלה, קבוצה גדולה של צופים דתיים שימנעו מהצפייה בהם, וממילא מסיטה את הצופה הדתי (הממוצע?) מחשיבה על תוכן הסרט, לדיון השולי אודות שאלת הגבולות, ועל כך - חבל.
מסתבר, שבתחום היצירה הדתית בקולנוע, הבגרות ופצעי הבגרות הולכים יד ביד, ומציאת נקודת האיזון הראויה זהו תהליך ארוך ומסובך, המתפתח לאיטו לאורך שנים רבות.
פרוייקט מיוחד במדור הסרטים: סרטי מעלה 2009
ציפי קלר וחננאל רוזנברג מרצים לחינוך ולתקשורת במכללת הרצוג - גוש עציון