"אז, למה לא כל יום שבת?...". תשובה אפשרית היא, כי אם היינו שובתים יותר מפעם בשבוע, ייתכן שלא היינו מצליחים לזוז, מרוב מזון מיותר המאופסן בתאי השומן. מזה כ- 5,000 שנה זה קורה אחת לשבוע. והשאלה היא: מה אוכלים ביום השביעי? והאם פעם בשבוע אפשר להגיד "פוס"? להלן עצות שיעזרו לחגוג את היום הקדוש בקלילות:

אנשים רבים חושבים בטעות כי בשל היותו יום מסורתי, חובה לאכול בו אוכל מסורתי. הבעיה היא, שהמסורת שלהם מתחילה אי שם בגלות האחרונה ולא בזמן שקיבלנו את התורה. לכן נמצא אנשים שאוכלים מרק עוף מהביל ביום חמסין וכדי שהמרק גם ישביע, הם טובלים בו מיני בצקים מקמח לבן (כל אחד לפי עדתו). בארוחת ערב רגילה כל זה היה מספיק כדי לרצות אותם. (הם יכולים לנסות ולהיזכר מה הם אכלו ביום חמישי בערב כשהם היו לחוצים, בגלל הבישולים לשבת ). אחרי המרק הם עוד לא אמרו את המילה האחרונה (בקושי את הראשונה) ואז מגיע תור האוכל האמיתי: שלושה סוגי בשרים כשלצידם שלושה מיני פחמימות (קרי - תפוחי אדמה , אורז לבן, בורקסים ועוד), שביחד מהווים פצצת אטום, כשאחריה לא נותר אלא לישון. ובשביל המצפון הם מכינים סלט ירקות שבמקרה הטוב נעשה מירקות טריים ובפחות טוב הוא נעשה מירקות חתוכים ומוכנים בשקית. וכמובן שהם לא שוכחים את הסיבה שרק בשבילה שווה לחיות וזה - הקינוח, גדוש השומן והסוכר, או הממתיק המלאכותי.



כל הדרמה הזאת מתרחשת, בשבתות קיציות, בשעות הערב המאוחרות כשמערכת העיכול, מרגע שקיעת החמה ,צועקת שגם היא רוצה לישון.

כך הגענו לשבת בבוקר ולתחרות המשפחתית - " מי יודע ליישר את העוגה?" מהלך המשחק הוא כזה: עוגת השבת מונחת על השולחן בתוך תבנית גדולה, כל אחד מבני הבית עובר ומיישר וכך נמשך המשחק עד מוצאי שבת (במידה שהעוגה מספיק גדולה). המלצתי, ערכו ניסוי פרטי, החליטו שהשבת אינכם אוכלים ואפילו לא טועמים מהעוגה, בסוף השבת הסתכלו על מה שנשאר בתבנית וחישבו על כך שלולא קראתם את המאמר הזה , כל השארית הייתה כעת במערכת העיכול שלכם כשהיא עושה את הדרך הבטוחה אל תאי השומן.

בשבת הבאה תוכלו לאכול עוגה אך שימו לב, שהיא תהיה מרכיבים מזינים ולא מרכיבים משמינים.

מסורת נוספת היא, להתעורר בבוקר כשמאכל גדוש שומן שהה כל הלילה על הפלטה. ביום רגיל הייתם פותחים מיד את החלונות ומאווררים, אך בבתים רבים , זהו ריח השבת. וכך לארוחת הצהרים נאכל את יציקת הבטון (שוב, כל אחד לפי מסורתו). כשזמן קצר אחר כך נלך לישון. מערכת העיכול מנסה נואשות לפרק ולעכל את המסורת אך אנחנו בזמן הזה ישנים.

בשבת אחרי הצהרים , הקיבה המעי הדק והגס עדיין מלאים באוכל. התחושה היא כי בקרוב נפרדים מן השבת .לכן, לאחר שבמשך כמעט שבת שלמה שילמנו את חובנו למסורת (לא למסורת היהודית, אלא למסורת העדתית). אפשר לחזור לאוכל הישראלי הרגיל. (אוהו! איזו הקלה!).

כאן המקום לשאול את השאלות הבאות:

האם המזון שהתאים למזג האוויר בתפוצות מתאים גם לאקלים הים תיכוני?

מה הסיבה שיהודי הגולה נאלצו לאכול מזונות אלה? אולי בגלל שהם היו זולים? או שפשוט הם היו זמינים באותה ארץ.

תנאי הקירור והשימור לא היו מפותחים בעבר ולכן השתמשו בהרבה מלח (ראה דג מלוח). היום אנו יודעים שהוא מיותר.

כשאנשים מרגישים רע בכל יום ראשון, האם זה איננו סיבה מספקת כדי להבין שהמזון שמתאים לנו (גם ביום שבו אנו מאכילים את הנשמה היתרה) הוא מזון ים תיכוני ?



גורמה דל שומן, זה המשפט שאמור להנחות אותנו מרגע שהתחלנו להתכונן לשבת. משפט כמו, "בשבת מותר לאכול רגיל", הוא משפט שדורש בירור. כשאת אומרת רגיל למה את מתכוונת...? האם הכוונה לאוכל הרגיל שגרם לנו להשמין, להעלות כולסטרול, טריגליצרידים, סוכר ולחץ דם? או שמה הכוונה היא למיני מזונות, שגורמים לצרבות, גאזים, נפיחות, כבדות ועצירות? (יכולתי להמשיך ולמנות עוד מרעין בישין הנגרמים מאכילת מזון לא מתאים, אך נראה לי שהרשימה מספיקה כדי לקלקל את התיאבון).

לאלה שעושים דיאטת הרזיה בכל השבוע ומתכננים בשבת לחגוג על אוכל רגיל, צפויה הפתעה לא נעימה ביום ראשון בבוקר, (לכל שבת יש יום ראשון) כשהם יעלו על המשקל ויגלו לחרדתם את המספר שנפרדו ממנו כמה ימים קודם לכן.

"בשבת לא עושים דיאטה". זהו עוד משפט שמי שהגה אותו חשב רק על רעתנו. (נקווה שזה יצא לו בטעות). במה דברים אמורים? האמירה הזאת גורמת לאנשים רבים לפרוק כל עול. ולפצות את עצמם בשבת, בגין ההפסדים שנגרמו להם במהלך השבוע. נכון, בשבת לא צריכים להיות רעבים, או לאכול אוכל משעמם, אך גם לא צריך לאכול מזון לא מזין.

במשך השבוע רובנו מאוד עסוקים, לעיתים מגיעה שעת הצהריים ועדיין לא אכלנו פת של שחרית ( במקרים רבים אפילו לא שמנו לב לכך). אך בשבת יש הרבה זמן ( וטוב שכך) ואכילה היא אחד הדברים היותר שכיחים שבני האדם עושים כשיש להם פנאי. ( מנגנון הרעב והשובע שובת כשיש זמן, אפילו אם אתם מאותם אנשים נדירים שמחזיקים מנגנון כזה).

מנגד, נשמע אנשים שאומרים, כי שבת זה היום שהכי קל לשמור על תפריט טוב. אולי בגלל שהאוכל כבר מוכן מראש ואין בנמצא פיתויים שאפשר ליפול בגללם.

גורמה דל שומן, כבר אמרתי?? אם במשך השבוע זורקים לסיר והמזון מתבשל מאליו. לקראת שבת פותחים ספרי בישול ומחפשים מתכונים מעניינים ומזינים. אפשר להשתמש בספרי בישול דיאטטיים כבסיס אך להפעיל שיקול דעת ולהמיר רכיבים לא מזינים בכאלה שכן. כמו למשל, להשתמש בשמן זית במקום במרגרינה.

חשוב לשים לב, שהמתכונים יהיו דלי סוכר ודלי שומן אך לא דלי ערכים תזונתיים. לכן לא כל מאכל דל קלוריות עומד בקריטריונים של מאכל שיעלה על שולחן השבת.

בכל מקרר שמכבד את עצמו, חובה שימצאו ירקות שאפשר לאכול אותם כשהם קרים, כך שבשעת הדחק וכשפתאום מתחשק, לא תבזבזו זמן בחימום האוכל על הפלטה. (זמן שיכול להתברר כקטלני לתפריט הטוב). אפשרויות לתבשילים כאלה הם: אנטיפסטי (= קישואים, חצילים, בצלים, פלפלים אדומים, כשהם קלויים בתנור ללא שמן), או סלט סלק. סלטים אחרים נראים עייפים ומסכנים אחרי זמן מה וגם טעמם לא מעורר תיאבון.

שבת שלום ושיהיה לשובע ולרזון.

שרה בר אשר, תזונאית טבעית, המתמחה בתזונה לפי סוג הדם, למבוגרים ולילדים.

מנחה קורס: "חיים נכונים לפי סוג הדם" ובעלת קליניקות לתזונה טבעית,