פרשיות השבוע

השנה, המדור החליט לשים סוף לסיפור הזה. לא יתכן שמדי שנה, בתחילת החורף, עוד לפני שמגיעים השיעולים, העיטושים והוירוסים למיניהם, תטריד אותו הבעיה הכי קשה של התקופה הזאת: אלה שמתחילים למכור סופגניות כבר עכשיו. כאילו אי אפשר לחיות כמה שבועות של שגרה בלי שום סממן של חנוכה, או שפשוט אי אפשר להתאפק עד שיגיע המועד הרשמי של הסופגניות. אז השנה המדור החליט לגשת אחת ולתמיד לשמעון מהמכולת, וללבן איתו את העניינים.

בהתחלה שמעון ניסה להשתמש בתירוצים הקבועים ("בדיוק נגמרה האספקה", "תבוא מחר, עד אז בטוח יהיה"), אולם משראה שאין קשר בינם לבין התלונה הנוכחית, הוא אמר את האמת הפשוטה: מאז שהסופגניות הפכו למאפיין של חנוכה, הן משתמשות בתור אמצעי הגנה עבור כל מי שמחפש מפלט מהתוכן של החג. אם קשה לעסוק בניצחון הרוח, בחנוכת המקדש או בהתמודדות מול תרבויות זרות - פשוט אוכלים סופגניות, ובזה יוצאים ידי חובת היום. אנחנו המוכרים, הסביר שמעון, פשוט מנסים להפוך את הסופגניות למאכל שאפשר לקנות כל החורף, עד שיתנתק הקשר ביניהן לבין חנוכה, והוא ישאר רק עם הסמלים והמאפיינים שבאמת קשורים אליו.

אע"פ שהוא נורא רוצה, המדור מנוע מלהתייחס לטירונים שהניפו שלטים בדבר אי-השתתפות בפינוי חומש בטקס ההשבעה שלהם, מהסיבה הפשוטה שהוא מכיר אישית חלק מהמפקדים שלהם, מה שהופך אותו לנגוע בדבר. אבל אל דאגה, התופעה הזאת לא תעלם מחיינו. מחכות לנו עוד הרבה הזדמנויות אחרות לדבר עליה.

איכות היא לא מילה גסה

אם אינכם קשורים לאירגון שעוסק באיכות הסביבה, ואף רב לא דיבר בבית הכנסת שלכם בשבת האחרונה על איכות הסביבה, ולא נתקלתם באף עיתון או עלון שעסק בנושא איכות הסביבה, אז דעו לכם שהשבת האחרונה הוכרזה (בהזדמנות, צריך לברר אחת ולתמיד איך זה עובד, כל ההכרזות האלה על שבתות) כשבת למען איכות הסביבה, שזה בעצם שילוב של יום הגנת הסביבה הבינלאומי ושבת פרשת נח.

אבל אם אתם כן, ויצא לכם לשמוע מה יש ליהדות לומר בעניין (כמובן שזה נושא מאוד מורכב, ואתם הרי לא מצפים לפתוח עכשיו דיון שלם על זה, בפרט כשהיתה שבת שלמה בשביל זה) - אז גם אם זיהום האוויר ממשיך לא להטריד אתכם, ואתם עדיין מתעקשים לשמור מרחק ממיכלי מיחזור, ועדיין קשה לכם לראות בכוסות פלסטיק איום על העולם, לפחות לא תגידו יותר שכל האקולוגיה הזאת היא המצאה של כמה שמאלנים. גם לתורה, מסתבר, מותר להיות יפת-נפש.

לשים את הדברים על השולחן

רק השבוע, באיחור ניכר, המדור התוודע לספרו החדש של הרב שלמה ריסקין, "שיח שולחן". עד השבוע, הכותרת "זמירות וטקסים מסביב לשולחן ובחיק המשפחה" לא עשתה לו חשק רב לקנות את הספר, כי זה נשמע כאילו הופכים את כל האירועים המשמעותיים ביהדות לטקסים קבועים ואפורים. אבל האמת היא שזה בדיוק הפוך - הרב ריסקין הופך את הרגעים הקבועים והאפורים במנהגים שלנו לאירועים משמעותיים. לא נורא אם אין לכם מישהו שאתם בדיוק צריכים לקנות לו מתנה - אפשר גם לקנות את הספר לעצמכם.

מסרבים לצרף

שכוייח השבוע ל-ynet יהדות, שסוף סוף עיצבו את דף הבית שלהם מחדש, והורידו ממנו את כל הקישורים שהיו תקועים שם מאז היווסדו של הערוץ.

עם זאת, מדור חדש בערוץ המתחדש קצת מטריד אותו. קוראים לו "לא מצטרף למניין", ובמסגרת הציבור נקרא לסמן את הטיפוסים השנואים עליו, בפרט בתוככי המגזר, ולצרף אותם לרשימה המכובדת של אלה שלא היינו רוצים להתפלל איתם באותו מניין. כלומר, באמת היינו כורעים בפניהם ברך שיצטרפו אלינו אילו היינו רק תשעה רגע לפני השקיעה, אבל זה בשביל הקטע, אתם יודעים. כרגע מככבים שם, למשל, אנשים שמיישרים לך תפילין-של-ראש, מבוגרים שלוחצים את היד חזק מדי אחרי התפילה, אנשים שמנסים לעשות קול שני ב"לכה דודי", גברים שעושים "שה" לכיוון עזרת הנשים ועוד רבים וכנראה לא-טובים. רעיון נחמד, מבריק, משעשע ועושה רושם שגם פופולארי, מה שמוכיח שוב (ואיכשהו, אחוז גבוה מההוכחות הללו נמצאות באותו אתר אינטרנט) עד כמה אנחנו אוהבים לשנוא.

אגב, המדור עצמו מאמין שתמצאו בו עניין גם אם הוא לא יהיה בנוי על סכסוכים, ולכן הוא מציב אתגר לטוקבקיסטים (שכמה מהם הפגינו יצירתיות בשבוע שעבר, והגיעו איכשהו למסקנה שהמדור מזלזל בבני-עקיבא ח"ו): לכתוב עם אילו סוגי אנשים הם דווקא היו שמחים להתפלל.

ותהייה קטנה לסיום

בעדכוני הכשרות של הרבנות הראשית לישראל (המפורסמים גם באתר זה), המדור מתקשה בדרך כלל למצוא שמות של חברות, חנויות, מסעדות או רשתות מזון שהוא מכיר, ועליו להיזהר שלא לקנות מהם אצלם כיוון שתעודת הכשרות שלהם מזוייפת/הוסרה/לא היתה מעולם. אבל בעדכון האחרון הוא סוף סוף נתקל בלוגו שהוא מכיר, אם כי הוא לא אכל שם מעולם: רשות השידור. מסתבר גם במזנוני רשות השידור אין תעודת הכשר מטעם הרבנות. וכאן הציניקן שואל: ולשידורים עצמם, יש הכשר?

בברכת אחרי כל העופות והחזירים, סוף סוף אפשר לנשום לרווחה בעונה הזאת (עד כמה שהאף מאפשר זאת) ולומר: "שטויות, זאת רק שפעת רגילה".