החתולה נעמדה על קו פרשת המים שבין רגע אחד של חסד לדרך חיים. בין בחירה חד פעמית לצעידה ממושכת. שאלה זו לעניות דעתי היא שאלה שיורדת עד חדרי הבטן העמוקים ביותר במיוחד בתקופה הזו של השנה. ימי תשרי חולפים בסערה כמעט ללא רגע דל. ראש השנה, עשרת ימי תשובה, כיפור, סוכות, שמחת תורה מהווים רצף של חוויות שדוחף אותנו לחיק החם של רצונות גבוהים וחלומות רחוקים שיתגשמו להם בעזרת ה בשנה הבעל"ט. הם גם מלווים בכמה וכמה החלטות שבשנה הבאה הדברים יראו אחרת.
ימי תשרי הם רגעי החסד בהם אתה מרחם על החתולה נותן לה מעדן ומאמין שיחד איתה תופיע החתולה הלבנה תכולת העיניים. אבל אז מגיעים להם ימי חשוון האפורים, ימים של שגרה הרבה מאד חול בהם היום קצר והלילה הולך ומתארך ואתה מגלה שהחתולה האפורה שלך דורשת השקעה. שההחלטות שלך הם לא בדיוק מה שחשבת שיתאים לך לקום בזמן, להתעמל, ללמוד, לא לכעוס כל אותם ההתעוררויות שברגעי החסד הגדולים היו נראים כעניינים של מה בכך מתיישבים לך על כיסא הנדנדה וממש מתחשק לך לגרש אותם משם. מתוך כך צפה ועולה לה שוב השאלה הקשה באמת.
האם אתה מוכן להתחייב האם אתה רוצה ומסוגל לקחת אחריות ולהתמיד או שכל אותם פסגות ישחקו במהירות ותשוב אל המישור הנוח והמפנק . החתולה הלבנה מופיעה לעיתים רחוקות האפורה עומדת כל הזמן על הפתח וצריך להכריע. גם ההלכה הייתה רגישה לעניין במתח שבין לתת צדקה הרבה בפעם אחת לבין לתת מעט שוב ושוב ההכרעה היא עבור הדרך השנייה. תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה וכו. בקיצור ברור מאד מה קשה יותר וברור מאד גם לאיזה מעשים משקל סגולי גדול יותר .
אנחנו עדיין לא החלטנו מה נעשה בחתולה שעומדת לפתחנו, בינתיים אנחנו משאירים לה קצת אוכל מדי פעם אבל לא אימצנו אותה אל חיקנו. בכל אופן הדילמה הזו והתובנות שגנוזות בה נוגעת גם ללא מעט עניינים אחרים ואידך זיל גמור ( או שאולי נכתוב עליהן בעתיד) .
בינתיים אני רוצה להודות לחתולה (או שאולי זה חתול) שהביאתני עד הלום. ואם נהניתם מהדברים אז תדעו ששלי ושלכם שלה הוא.