שלום רב לאחר שנים של תיסכול מחוסר האפשרות להפסיק אוננות (אני אדם נשוי) ולאחר תחושה קשה מאד של עצבות אכזבה ויאוש , רציתי לדעת אם יש "מתכון" קצר שניתן לקבל אותו גם דרך תשובה פה באתר, (משהו מעין עזרה ראשונה נפשית)- לאיך להתייחס לנפילה הזאת, ואיך לא לשקוע במחשבות של יאוש. יש לציין ששנים אני מנסה להגמל מהרגל זה אך , לצערי , ללא הצלחה. בכנות, נמאס לי לשמוע הפחדות , ועד כמה הדבר אסור ומגונה, אני פשוט מבקש עידוד ועזרה על פי תורה כמובן. בתודה מראש.



תשובה

שלום לך עצבות ,אכזבה, יאוש ואני מוסיפה תחושת אשמה, בושה וחרדה הם מרכיבים ל"הצלחת" מתכון לחיזוק ההרגלים ולחוסר אפשרות ליציאה ממעגל הולך ומתרחב של דברים שאנו רוצים להפסיק אותם. בעיקר רצוי לעבוד בתחילה על מזעור תהליך ההרס העצמי המתקיים בתהליך הנפשי המתלווה לאוננות שלך. ראשית עליך לקבל כי אתה בן אדם וככזה ברוך ה' יש לך יצרים וצרכים. לעיתים אינך מצליח לעמוד בהם. נשמע פשוט? לא נראה לי עבורך. לאחר שנים בהם אתה מתייסר במי אתה וכמה אתה בעיקר לא בסדר. שנית הייתי מתחילה משינוי המושג גמילה. במצבך כמו שאתה מתאר לא ניתן להגמל לחלוטין ניתן לעבוד באופן הדרגתי עם צפיות מותאמות ליכולותיך. בעיקר חשוב כי תקבע משימות שאתה יכול לעמוד בהן. זאת על מנת לסייע לעצמך להפסיק את תחושת האשמה והגינוי העצמי שהם רק מחזקים את תהליך "ההתמכרות". אם אתה אכן מרגיש "ממוכר" רצוי שתפנה ליעוץ מקצןעי שיסייע לך לפרט, להרחיב ולתמוך בתהליך שינוי. שאלה נוספת שגם אותה רצוי לבחון בטיפול היא שאלת היחסים בינך ובין אשתך והקשר שלהם לאוננות. מקווה שהצלחתי במשהו לסייע וממליצה אם אין הטבה, תפנה בהקדם ליעוץ אצל איש מקצוע. החשש הוא שחוסר הצלחתך להתגבר משתלט עליך. אתה עסוק באוננות, מרגיש אכזבה מעצמך ויאוש ממי שאתה בכלל. רצוי מאוד לסייע לך כדי שתוכל לחיות נכון. לא רק להפסיק את האוננות אלא להפסיק תהליך של שקיעה בתוך תהליך נפשי פוגע באופן כללי. בברכה, מרב