שלום למייעצת היקרה..
אני בן 24 , בשלב המאוד מבלבל ומטריד של אחרי צבא - לפני חיים, בדיוק בשלב הזה פגשתי את הבחורה שאולי תהיה אשתי.
מה שמטריד אותי הוא שאני עובד ממש לפי הגחמות של ההורמונים הלא חופשיים שלי, כאילו אין אני, בתחילת הקשר היא לחצה שנתחתן (אחרי חודשיים שלושה) ואני לא יכולתי להסכים ואפילו חשבתי להפסיק את הקשר כדי 'למצות את עצמי', אחר כך היא סוג של זרקה אותי ואני, שבהתחלה עשיתי כאילו אני רודף אחריה (כדי שלא תיפגע, זו מן טקטיקה לגרום לצד השני להרגיש טוב עם עצמו בעתיד) באיזשהו שלב הרגשתי שאני באמת רוצה. חששתי שזה בגלל התחרותיות שבלהשיג אותה , 'איך זה שהיא לא רוצה?' ובכל זאת המשכתי להתגעגע ולרצות.
עד שהיא התרצתה.. ועכשיו.. אני שוב פוחד שאני לא באמת אוהב אותה. שאני מסתכל מדי פעם לצדדים וחושב מה היה אילו, מקשר מחייב לכל החיים. פוחד שלא אסתדר איתה. פוחד שאבגוד בה במחשבה. פוחד שלא אמצא עבודה.. פוחד.
האם אני אוהב אותה בכלל? אשמח לעצות..
תשובה
שלום רב,
רגשות הם סובייקטיבים, ולכן השאלה אם אתה אוהב אותה, אמורה להיות מופנית אליך ולא כלפי מישהו אחר. מהתיאור שלך עולה שנוצרה בינכם דינמיקה של יחסים רגשיים, בינתיים קצת הפכפכה ולא יציבה. הפחדים לפני קשר מחייב, הם טבעיים. כדאי שתתן לעצמך יותר זמן, ותנסה לפתוח את הנושא הרגשי איתה, ולברר יחד איתה מה קורה לך, ומה קורה לה.
מצד עצמך, תנסה לחשוב מה קרה לך בעבר בקשר אם בנות, או בכלל ביחסים עם אנשים קרובים, והאם הבלבול וחוסר הבהירות לגבי רגשותיך מאפיין אותך בכלל, או זו הרגשה מיוחדת לקשר איתה שהולך להתפתח למשהו רציני. במידה והעניין לא יתברר ויתבהר בטווח הקרוב, תשקול לפנות ליעוץ.
בהצלחה.