כשנכנסתי לאולם ה"מעבדה" בדרך חברון בירושלים, קידמה את פניי הפתעה, קהל שלא ציפיתי לו: הקהל היה מורכב ברובו מאנשים בשנות הארבעים ומעלה, ורק מעטים היום בשנות השלושים שלהם. קמצוץ נוסף השתייך לקבוצת הגיל שלי, שנות העשרים.
בקהל ישבו נטולי כיפות יחד עם חובשי כיפות, וכולם בציפייה דרוכה שהבמה תואר והמוזיקה תחל.
בשעה 22:00 בדיוק, השעה שנכתבה כשעת תחילת המופע, הקהל פרץ במחיאות כפיים עזות והשמיע קולות מחאה על שהזמרת טרם עלתה על הבמה.
שניות ספורות לאחר מכן, בשמלת ערב שחורה, עלתה על הבמה בחיוך גדול מירה עווד, יחד עם הנגנים עמוס הדני (גיטרה) וגדי סרי (כלי הקשה).
החלק הראשון של הערב, זה של עווד, ארך כארבעים דקות. בקלות היה ניתן ללכת שבי אחרי עווד - קולה נעים מאוד והלחנים נוגעים ללב, אך דבר אחד עמד ביני לבין הנאה צרופה מחלק זה של ההופעה: אמנם, לפני כל שיר היא סיפרה על מה היא שרה, אך האזנה ארוכה יחסית לשירים בשפה שזרה לי, הייתה עבורי חוויה מעט מייגעת, שגרמה לי לחכות, עוד יותר בכיליון עיניים, לעלייתה של אחינעם ניני לבמה, ואכן, סוף סוף החלק שלקראתו ציפיתי מגיע; לבמה עולה אחינעם ניני, בשמלה לבנה רחבה, כפפות לבנות ותלתליה המפורסמים שפזורים סביב ראשה. כל דמותה הפוכה מדמות קודמתה על הבמה.
אל ניני מצטרף ההרכב שלה, גיל דור בגיטרה, גדי סרי בכלי ההקשה וגיל זהר, על הקלידים והחליליות.
הופעתה של ניני נפתחת בביצוע מרגש לשיר "שלושה ימים" וחולפת דרך שירים מכל אלבומיה, כולל האלבום החדש שלה, Genes & Jenes. ניני לוקחת את הקהל למסע מפותל של סוגי מילים ושירים, בשלוש שפות: עברית, אנגלית ותימנית.
לאחר פרק זמן של כשעה, חוזרת לבמה עווד, והערב מסתיים במספר דואטים של השתיים.
את ההופעה מנצלות שתי הזמרות להעברת מסר של פיוס וחיבור, שתיהן מדברות על הנקודות המשותפות לכולם. עווד מזכירה את החיבורים בין היהודים לערבים ואילו ניני מצבעיה על אורח בקהל - הרב שלה מהישיבה בה למדה בצעירותה בארה"ב, ומנצלת את היותו שם על מנת לדבר על השמחה שלה בראותה דתיים וחילונים יושבים יחד, כפי שצריך להיות, לטעמה.
ההופעה מקסימה וכובשת, כיאה לזמרת שכבר כ15 שנה מופיעה על במות בכל העולם. ניני, כמו בכל פעם שהיא פותחת פיה על מנת לשיר, מצליחה לגעת בלב, לשמח ולעורר במקומות הנכונים ולהרעיד מיתרים סמויים.