בידוע שלא מעט נשים פנויות שומרות מצוות נסתייעו בתרומת-זרע כדי לממש את אמהותן. ההיתר ההלכתי לכך ניתן להן, גם אם לעתים בדוחק מסויים, דווקא כאשר תרומת הזרע היא של נוכרי, שכן בכך פג החשש ללידתו של 'שתוקי': ילד שאביו היהודי איננו ידוע ולכן יהא מוגבל בנישואיו. לעומת זאת, ילד שאביו נוכרי ואמו יהודיה איננו שונה במעמדו ממי ששני הוריו יהודיים, וכמדומה שלא נשמעה כל טענה של ממש כי אביו-מולידו הוריש לו בשל גיותו פגם כלשהו בגופו או בנשמתו. האמור לעיל תואם את התפיסה שיוצגה בהטעמה על ידי הרמב"ם, לפיה יהודי ושאינו יהודי אינם שונים בטבעם מלידה. ייחודו ומעלתו של אדם מישראל באים לידי ביטוי במצוות המוטלות עליו ובתכונותיו הנרכשות על ידן. אותם ילדים שנולדו מתרומת זרע של אב נוכרי, גדלים ומתחנכים מן הסתם אצל אמותיהם לתורה, למעשים טובים ולחופה עם כל בת ישראל כשרה או עם כל יהודי כהלכה.
בהקשר זה, הבה נדמיין לעצמנו סיטואציה מקדימה, ונרחיק עדותנו למקום אחר: נניח כי נוצרי ירא שמים נתבקש לתרום במודע למטרה כזאת, והוא פנה בכתב אל הכומר בכנסייתו ושאלו לחוות דעתו. הכומר הנוצרי אסר עליו לעשות זאת מטעמים כלשהם, וליתר חיזוק הוסיף במכתבו את הדברים הבאים: "הנשמה היא של הזרע הקדוש שלך והיא תיכנס לתוך גוף של יהודיה... הנשמה עלולה לרדוף אותך כל חייך ולהציק ולהזיק לך עד מוות... ואם האשה היהודיה תמות וימסרו לך את הילד שלך??? היהודי!? ואם הילד שלך היהודי... יבקש אוכל?!". מיותר לפרט מה הייתה התגובה אילו נודעה ברבים תשובה הכוללת נימוקים אלו.
סיטואציה זאת איננה פרי דמיון גמור. שכן, בדידנו הווה עובדא. במדור 'שאל את הרב' פורסמה תשובתו של רב לשאלתו של יהודי בדבר היתר למתן מעין תרומת-זרע לאשה נוכריה. אין מענייננו לדון כלל בשאלת עצם האיסור או ההיתר ההלכתי במתן תרומת זרע בכלל, ולאשה נוכריה בפרט. ענייננו בנימוקים שנצטרפו לפסיקה. שכן, תשובתו של הרב כללה במדוייק את המשפטים שצוטטו כביכול משמו של הכומר הדמיוני, על הדגשיהם, בשינוי אחד בלבד: בכל מקום בו נכתב לעיל 'יהודי' או 'יהודיה' נכתב בתשובת הרב 'גוי' או 'גויה'. התשובה נתפרסמה באתר לפני כחדשיים ימים, ו"טרם התקבלו תגובות".
אמצעי ההיפוך שנקטנו בו הוא אמצעי בדוק לגילוי גזענות: כל אימת שחילופים מסוג זה של 'יהודי' ל'גוי', 'יהודי' ל'ערבי' או 'יהודי' ל'נוצרי' יוצרים משפט המקומם אותנו, הרי זה סימן מובהק שמדובר במשפט שאיננו קביל גם בצורתו המקורית. אמנם, ניתן בהחלט למצוא בקרב הוגי דעות ביהדות תפיסות המעמיקות את הפער המובנה התורשתי בין יהודים לגויים, וככל הנראה, יש גם בזמננו הנוהים דווקא אחריהן, אך ראוי לנו לבחור כמורי-הלכה וכדוגמאות לחיקוי את אלה מבין גדולי ישראל המוליכים אותנו בדרך שונה. בכל מקרה, דומה כי מן הדין שלא ייאמרו וייכתבו גם במקומותינו דברים שאי-אפשר לשמוע כמותם כיום במתוקנות שבאומות.