שלום וברכה!
אני בחורה בת 21.
בשעה טובה אני יוצאת עם בחור מקסים. כבר שלושה חודשים. אנחנו כבר ברוך השם מדברים על ארוסין (מרגש לחשוב על זה...). מה מפריע לי?...
ברוך השם אני עובדת על עצמי, וברוך השם יש לי שותף לעבודה, שבו אנחנו מודעים לכך שלכל אחד מאיתנו יש חסרונות ומידות שעליהם צריך לעבוד, וכך אנחנו מתקדמים באופן הכי בריא לבניין אמיתי.
אבל, לפעמים אני חושבת לעצמי שכרגע, בגלל שאי אפשר לגעת, כיוון שהשלמות אינה שלמה כרגע, אני קצת נמצאת 'בחוץ' רגשית, אני לא מצליחה לתת את כל הטוב שאני רוצה לתת -רגשית- (ולא פיזית), ולפעמים אני מרגישה שאם אני כן אנסה לתת רגשית יותר ממה שאני נותנת, אני "אסחף", ואולי אגיע למקום שאיני רוצה להגיע אליו. איך אני יודעת שאני הולכת להתחתן מוכנה לתת רגשית, אם אני לא יכולה לבדוק את עצמי?
איך מודדים דבר כזה?
בנוסף, אני לא בדיוק יודעת איך לדבר על זה עם הבחור. מה אומרים? איך מנסחים דבר כזה?
הוא מכיר אותי, והוא הכי יתן להרגשות כאלה לגיטימציה, אבל אני לא יודעת איך לעשות זאת.
רוב תודות!
בשורות טובות!
תשובה
שלום
מודדים דבר כזה ביחסים אחרים שיש לך. ביחסים שלך עם המשפחה הקרובה, אמא, אבא, אחים ואחיות, וביחסים עם חברות קרובות.
נכון שהרגש שונה בין מערכת יחסים לרעותה. אבל אם את מצליחה בכל מערכות היחים שיש לך סביר להניח שגם תצליחי במערכת יחסים עם בעלך לעתיד.
כמובן שצריך לעבוד ולשפר כל הזמן אבל יהיה לך אחרי החתונה את כל הזמן בשביל לעבוד על כך ביחד ומתוך אהבה.
לכל עת וזמן תחת השמים, גם עת לאהוב. לפני החתונה זה לא מתאים וטוב ואחרי החתונה זה הכי טוב ומתאים.
לא טוב להקדים דברים לזמן שאינו טוב להם.
בהצלחה,
שמואל, כולנו שדכנים