במסגרת החיפושים אחר תעסוקה לילדים בחופשת הקיץ הארוכה מדי, קיבלנו הצעה להגיע להצגה "הכל אלף אלף" של " דעת הפקות" (תיאטרון המעיין). בפרסומים נרשם שההצגה מתאימה לילדים עד כיתה ו. אך לדעתי היא מתאימה לגילאים צעירים יותר, עד לגיל 10 לכל היותר. הגעתי להצגה עם שני בנים בני 8, שניהם קצרי קשב בד"כ. למרות זאת שניהם היו מרותקים לחלוטין להצגה, וזו בהחלט מחמאה.
התפאורה פשוטה ביותר: שני סולמות וארבעה מסכים מתחלפים. המיזעור של הרקע מונע הסחות דעת של הילדים מההצגה עצמה, דבר שכמובן אהבתי מאד.
הסיפור בבסיס המחזה מתרחש בעיר קוזניץ אי שם בגולה. החסיד אברהם לווה כספים מהפריץ ואינו יכול להחזיר את החוב, לא כל שכן את הריבית. הוא מגיע לבית הרב כדי לבקש ברכה, אך כאשר הרב שואל למצבו, כל מה שמצליח החסיד להוציא מפיו הוא "הכל אל"ף אל"ף". הרב מברכו שיהיה שמח, ואברהם לא מבין במה תעזור לו השמחה, עד שהוא מגלה שאכן השמחה והאמונה בהשי"ת הן שיעזרו לו לצאת מהצרות.
למעשה, מה ששואב את הילדים לסיפור הן דמויות מסגרת שהצוות בנה לצורך כך - שני בלשים שהגיעו לעיירה כדי לעזור לאברהם החסיד: הסוכן פיקס הקפדן והסוכן מיקס המבולבל. דמויות הבלשים המנוגדות משוחקות בהומור, מקשרות בין קטעים, משלימות חוסרים, ומהוות אתנחתא קומית בקטעים שעלולים להיות מותחים מדי לילדים.
הקאסט מורכב מזוג שחקנים שמתחלפים - בהצגה בה צפינו השתתפו אמיר ירושלמי ועמית רוזנברג. שני השחקנים משחקים את כל הדמויות בהצגה, ובכשרון רב מאד. המימיקה של שניהם מצויינת, המשחק טוב, השירה נעימה, והם סוחפים את קהל הילדים (וגם את המבוגרים) אל ההצגה בקלות. התחושה שנתנו לקהל היא שהם נהנים להעניק את החוויה, וזה בהחלט תרם. ילדים מרגישים כשאוהבים אותם. מדד ברור להצלחה הייתה העובדה שלאורך כל היום לאחר ההצגה, המשיכו הבנים לצטט קטעים ממנה ולהתגלגל מצחוק.
נקודה אחת בלבד הפריעה לי בהצגה. לאורך כל ההצגה, המסר סבב סביב המצווה להיות בשמחה והחשיבות של אמונה בהשי"ת. מסיבה לא ברורה, לקראת סוף ההצגה מצאו לנכון לדחוף בכח מסר נוסף שהיה מאולץ ביותר. הרב מציג לחסיד את המילה "גולה" ואומר לו שאם מוסיפים את האות א של "אלופו של עולם" הגולה הופכת לגאולה...
קודם כל, אם כבר לדחוף א, למה היא של אלופו של עולם? למה לא א של ארץ ישראל? או א של אלוקים? למה אלופו של עולם?
דבר שני - אם הפואנטה של ההצגה היא השמחה כעבודת ה, למה לדחוס מסר כל כך לא שייך לסיפור? אם המטרה היתה "לסגור מעגל" ולהסביר למה הכל "אל"ף אל"ף" דווקא, אפשר היה למנוע את המסר המגושם והמכביד בשינוי שם ההצגה ובשימוש בטקסט פשוט כמו "הכל טוב" או "ברוך ה" בתגובה לשאלת הרב....
אפשר בהחלט לוותר על מסר הגולה והגאולה. פרט למסר המגושם הזה, ההצגה מקסימה, וממלצת בחום רב.
הכל אל"ף אל"ף, דעת הפקות, תיאטרון המעיין