שלום וברכה,
מזה זמן מה אנחנו בטיפולי פוריות ועדיין לא זכינו לקבל תשובה חיובית.
הטיפולים כמובן ברובם נופלים עלי (האישה).
לאחרונה בעלי מדבר על זה שנמאס לו מהכל (מהבירורים, טיפולים, המתנה-ציפיה-אכזבה וכו') ו"אם הקב"ה מחליט שלנו לא מגיע אז שלא ייתן לנו ילדים. למה לנו הוא לא נותן ולאחרים כן? לאבא שאח"כ רוצח את הבת שלו וזורק אותה לירקון יותר מגיע ילד מאשר לנו? לבחורה בגילאי העשרה שהעובר מיותר לה והיא מפילה אותו מגיע יותר ילד מאשר לנו?" וכו' וכו'.
ניסיתי לעודד אותו שאנחנו מנסים לעשות את ההשתדלות שלנו ובזמן הנכון הקב"ה ישלח לנו ילד.
ואולי בינתיים ננסה לעבוד על המידות שלנו, לפחות בסבלנות, כי כשיהיה לנו ילדים בע"ה נצטרך אליהם הרבה סבלנות...
אבל הוא לא מתעודד. וטוען ש"למה שנשתדל אם ממילא הקב"ה החליט שהוא לא ייתן לנו ילדים? כשהוא רוצה שייתן לנו ילדים וזהו, לי נמאס כבר".
לי אישית גם קשה להתפלל או לעשות מעשים כלשהם בשביל לקבל ילד, כי אלוהים הוא לא בנק, ואני לא מצפה שברגע שאני אתפלל אז ישר הוא יענה כן וישלח לנו ילד.
איך אפשר לעודד?
בנושא הטכני אין לו כ"כ מה לעשות (חוץ מלהיות איתי ביום הביוץ).
אבל אני דואגת לשנינו:
גם לו - כי הוא כבר מיואש והאמונה שלו ירדה (ככה הוא אמר לי),
וגם לי - כי קשה לי שאני עושה את כל הדברים ואין כ"כ "גב תומך".
איך אפשר להרים לו את המורל האמוני?
במיוחד לפני ראש השנה!
בתודה!
תשובה
לזוג היקר רוב שלומות
כיצד אנחם, כיצד אעודד, מה המילים הנכונות לחזק את האמונה הנטועה עמוק בליבנו.
הציפיה לפרי בטן היא ציפיה עמוקה מאוד, ואני מניח כי אף שליוותי ואלווה זוגות רבים בע"ה לא אוכל לחו את עומק החוויה אותה חווה של זוג בדרכו שלו. בעומק נפשו ובעומק החוייה שלו, מול עצמו, מול בן זוגו, מול החברה ומול הקב"ה.
כל קושי וכל משבר חופשים בנו טפח ויותר מכך לעומק נפשנו, פעמים ומוצאים אנו עצמנו עם כוחות נפש ופעמים חשופים ופגיעים.
םעמים מבקשים אנו לברוח, לא לדבר לא לבטא לא להתמודד, פעמים מלווה הדבר בהאשמה עצמית ופעמים בהאשמה הדדית של בן הזוג.
קשה לתת עצות, לא כל עצה שווה לכל זוג, ולא כל עצה טובה ועוזרת, לעיתים עצה לאחד היא פגיעה באחר ולהיפך.
אוכל מעט להביע מהניסיון הדל שיש לי, אבל אין לי ספק כי הדבר הנכון הוא להיפגש עם אחד מרבני המכון (הרב איתו אתם בקשר) ואף שאנו עמוסים מאוד, תמיד מוצאים זמן לפגישות מעין אלו, על מנת לסייע לא רק בהלכה ופרקטיקה אלא גם ברוח...
האמונה היא כוח הנטוע בנו בעומק, כאשר עולות שאלות ואף הכואבות עלינו להיות מוכנים להתמודד מולם בעוז ובנחישות, לשמוע בעומק מה השאלה חפצה להביע מעמקי נפשנו, ולעשות מאמץ כן ואמיתי לתת מענה.
לעיתים המענה אינו סביב התשובה עצמה אלא במקום אחר לגמרי.
השאלה מה רוצה מאיתנו הקב"ה היא שאלה שיכולה ללוות אותנו בהרבה דברים בחיים, ואומנם מחריפה היא כאשר אין הדברים הולכים כפי שאנו רוצים כפי שאנו מתכניים, ואז השאלה נוגעת בציפור נפשנו ויוצרת קושי גדול מאוד מאוד.
מה עושים, מקשיבים, האחד לשני, לעצמנו, לקב"ה. משיחים לפניו בתפילה ומאמינים כי תשובתו בוא תבוא ובנתיים עלינו למצוא את המסילה העלה
יש עוד רבות להאריך, איני מכירכם, אך אשמח לשוחח ישירות, להקשיב ולתת יד מסייעת, אוזן קשבת ואולי אף עצה מועילה.
במכון אנו אף עושים מאמצים לחבר בין זוגות, ישנם זוגות רבים שליווי של זוג אחר שעבר את התהליך ומבין את אשר הוא חווה מסייע רבות
אין לי ספק כי כוח רב לכם, חזקו את הקשר בינכם, טפסו בסולם, אל תתנו ליאוש להכניס רוח קרה בליבכם.
ערב ראש השנה, ויהי רצון כי בשנה זו נכתב כולנו ונחתם לחיים טובים ולשלום לבשורות טובות
בצלחה רבה ושפע ברכה
אודי רט
רב משיב מכון פועה