"ושמחת בחגך" - המצווה להיות בשמחה מוטלת על האדם בכל עת. ובכל זאת, התורה מדגישה שיש עניין מיוחד לשמוח בחגים ואף להתאמץ לשם כך. החכמים, בבואם לדרוש מצווה זו לא הסתפקו בהוראה הכללית. הם הדגישו באופן מיוחד את חובת האיש לשמח את אשתו:
"במה אדם משמח את אשתו? רבי יהודה אומר: נשים בראוי להן. מפרט רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין" (פסחים קט, א).
הגמרא ממשיכה ומפרטת שיש לשמח את הילדים באגוזים (פעם היו שמחים באגוזים...) ושהאיש משמח את עצמו בבשר ויין. הפירוט מצביע על כך שמצוות השמחה מתקיימת אך ורק בהענקת מתנה "ראויה", כלומר שמשמחת באמת את מי שמקבלה ושיש להתאמץ להשגת מטרה זו.
יש להניח שכל אשה תשמח בהלכה הזו. אלא שלפעמים למרות הרצון הטוב של הבעל לשמח את אשתו, המעשה רצוף מכשולים ואינו עולה יפה.
מספר דניאל: רציתי מאוד לשמח את אשתי. מזמן לא קניתי לה תכשיט, וחשבתי בלבי שזו הדרך הטובה ביותר להביע את אהבתי אליה ואת הערכתי. חזרתי הביתה עם התכשיט החדש והיקר מוצף בתחושה גדולה של אהבה. נכנסתי הביתה במצב רוח חגיגי במיוחד. אבל, תחושה זו חלפה מהר. בראותה את התכשיט, התכרכמו פניה של אשתי והיא בקושי הצליחה למלמל מילות תודה מאולצות. שנינו יצאנו פגועים מאוד מה"סיפור" הזה. היא נפגעה מכך שלא "קלטתי" אותה נכון ולא כיוונתי לטעמה ואמרה: "כך אתה מכיר אותי? שאני אוהב את ה"נוצץ" הזה?
מיותר לציין שהיא הוציאה ממני כל חשק לקנות לה מתנה! כיצד אפשר למנוע תקלות כאלה?
נקדים ונאמר שכוונתך הייתה רצויה מאוד, ואל תרפה מרצונך לשמח את אשתך! תקלות כאלה קורות במשפחות הכי טובות! נתינה זו אמנות. היית שקוע ברצון לתת, אך לא די בכך. צריך להיכנס ממש לנעליו של הזולת כדי לדעת מה רצונו, וכשמדובר בגבר ואשה זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
היה לך רצון גדול מאוד להפתיע. המחשבה שמתנה משמחת רק בתנאי שהיא הפתעה, בטעות יסודה. נכון שההפתעה מוסיפה גורם משמח למתנה, אך לפעמים הסיכון גדול מדי, במיוחד אם מדובר בדבר כה אישי כגון בגד או תכשיט.
אם רוצים בכל זאת להפתיע, כדאי לסכם מראש על "מדיניות מתנות".אפשר לצרף למתנה פתק החלפה, ואם זה מוסכם מראש - זה לא מעליב. דרך אחרת היא להפתיע את אשתך, להזמין אותה לצאת לבילוי משותף ולקנות לה יחד אתה מה שהיא בוחרת. אפשרות נוספת: היא תלך לקנות מה שהיא רוצה, ואתה תשמח אותה ותפתיע אותה בפתק שתצרף לקנייתה. (כן! זו אפשרות מצוינת. העיקר הוא מה שתכתוב בפתק!)
לאשה נאמר: זו אמנות לתת, אך לא פחות מכך זו אמנות לדעת לקבל! האיש רוצה מאוד לתת, אך לפעמים הוא נתקל באשה שאינה יודעת לקבל. הנתינה הגדולה ביותר של אשה לבעלה היא ביכולת הקבלה שלה ממנו!
אשה שיודעת לקבל מבעלה מעצימה אותו, מעצימה את כוח הנתינה שלו ומעצימה את כוח האהבה שלו.
לדעת לקבל - זו מתנה גדולה.