אני מבקש סליחה ומחילה מידידי ורעיי הקרובים והרחוקים אשר הדברים הבאים אולי ישברו את מטה לחמם. הם באמת מוכשרים ואני אוהב אותם אהבה גדולה, כבר שנים שהם פורטים על מיתר או מכים בכישרון יוצא דופן במערכת תופים ענפה. יש שמסלסלים בקול ערב ומעבירים רטט בקהל המשתאה ויש שנושפים את נשמתם אלי חליל או סקסופון. הם עושים עבודה מצוינת ומצליחים, פעם אחר פעם, לשמח חתן וכלה ולשלהב ציבור מוזמנים רחב. אבל, בינינו, רעים אהובים, זה די מיותר.
חתן וכלה צעירים מוציאים ממון רב על הפקת האירוע. לעיתים אף שוקעים בחובות לא רצויים ואם אפשר לסייע להם בצמצום ההוצאות אז כדאי להתחיל זאת בתזמורת. למה להזמין שישה נגנים וסולן ולשלם משכורת לכל אחד ואחד מהם כשאפשר להסתפק באדם אחד בלבד - תקליטן (אפשר אולי לקרוא לו היום: דיסקטן או דיסק און קיטן). כשההוצאה על להקה נעה בין 4,000 ₪ ל10,000 ₪ אתה בהחלט צריך לחשוב פעמיים מה התמורה, הרי מי מאיתנו מבדיל בדקויות שבין שיר מקפיץ מאולפן הקלטה שמושמע בדיסק לבין הלהקה המקפצצת. סך הכול מדובר בארבעים דקות איכותיות של המעגל הראשון ולצעירים שבינינו תוספת של עשרים דקות בסבב ב', הרי כולם שרים ושמחים ורוקדים ולאף אחד לא באמת אכפת אם מאחורי המוזיקה עומדת להקה גם כך במילא הקולות יוצאים מהבוקסה ומרעידים כל שריר בתנועות עגולות, סאונד טוב ייתן מענה מושלם לדרישות הרוקדים.
אם זה הכרחי לתפאורה ניתן בנקל להציב בובת מתופף או אפילו את החלילן מהמלין בכבודו ובעצמו או כל בובת סלב מיוחלת, זה יצא הרבה יותר זול מלפרנס להקה. בסכומים האלה שמושקעים היום בלהקה אפשר להזמין הצגה מתיאטרון אספקלריא או להזמין לפאנל 4-5 מרצים בכירים. אפשר להרים ערב סטנד-אף של נויה או של ג'קי ואפילו אפשר להזמין את שולי רנד לשיחה מלב אל לב (מי שרוצה לשמוע אותו שר יבקש מהתקליטן שינגן את הדיסק שלו ברקע).
אני זוכר את עצמי, פעם, מאזין ללהקה בחתונה של חבר קרוב ולידי עומד חבר אחר, מתופף במקצועו, הוא מסב את תשומת ליבי לזיופים של המתופף המקומי ואני מביט בו, בעיני עגל, ומוכן להתערב איתו שאף אחד מן הקהל ובטח לא מן הרוקדים המשולהבים לא מבחין בניואנסים הדקים הללו.
אף פעם לא ניגשנו למלצרית לבקש שתכוון את הסולם במוזיקה המתנגנת במסעדה. אנחנו בקושי יודעים את שמות הכלים שעל הבמה ובטח שלא בקיאים ברזי הנגינה השייכים למוזיקאים מחוננים ופתאום בחתונה שלנו אנחנו מחליטים להשקיע באיכויות שאנו אפילו לא יודעים להעריך, סתם כי כולם עושים. כמו לקנות בקבוק יין מבציר 2002 ששכב בחבית עץ אלון עם ארומת דובדבן בסיומת אפרסק, מיקב בוטיק יוקרתי ולשלם עליו מאות שקלים בלי להבין מה,לכל הרוחות, ההבדל בינו לבין היין שקנינו אתמול בסופר בעשרה שקלים. נכון, מתחתנים רק פעם אחת בחיים (בעז"ה) אבל זאת לא סיבה לטפס על הסולמות הלא נכונים.