אחת ההתלבטויות הגדולות של החבורה המופלאה של "במעגלי צדק" היא האם להעניק תו תקן חברתי למקומות לא כשרים. השיקולים בשאלה זו מורכבים מאוד - מחד גיסא, כיצד בכלל ניתן להעניק דבר מה למסעדה המחטיאה את האוכלים בה, והאם אין זה נראה כשיתוף פעולה של ממש; מאידך גיסא, לא זו שמבחינה הלכתית בדרך כלל אין מתנים קיומה של מצווה אחת במצווה אחרת, אלא שאנו מוצאים עיקרון זה גם בדברי הנבואה:כי נביאי ישראל תבעו תביעות מוסריות גם מממלכת שומרון, ודיברו בחומרה על הליכה למזבחות - אפילו מזבחות בית אל - עם בגדים "חבולים", ללמדך שיש להיאבק למען קיומן של מצוות הצדק והמשפט בד בבד עם השלילה של עצם עזיבת מצוות ד בתחומים אחרים. ניתן להבין בהחלט את ההתלבטות הכבדה.
שאלה דומה אך שונה נוגעת גם למקומות הפתוחים בשבת - האם לעודד את תו התקן החברתי גם שם ולהעניק אותו במקומות שהם נוהגים כדין וכראוי. זו שאלה הרבה יותר מסובכת, בשל העובדה שאנו למדים מפרשת השבוע שלנו כי מצוות השבת אינה נוגעת רק בעניינים של בין אדם למקום. אנו רגילים לדברי התורה בעשרת הדיברות שבפרשת יתרו, בשל העובדה שזה נוסח הקידוש, ומטמיעים בנו את ההכרה כי יום השבת הוא יום זיכרון לבריאת העולם - "כי ששת ימים עשה ד את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". ברם, בעשרת הדיברות שבפרשתינו מופיע נימוק אלוקי מקביל למצוות השבת: "...למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, ויוציאך ד א-להיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, על כן ציווך ד א-להיך לעשות את יום השבת". התורה מלמדת כי כיוון שאתה עצמך היית עבד במצרים וחשת את המשמעות הנוראה של עבודה במשך שבעה ימים בשבוע - עליך להעניק לעבדך יום מנוחה, ובכך אתה מבטא את ההכרה שלך בריבונו של עולם לא רק כא-לוהי הבריאה אלא גם כא-לוהי ההיסטוריה, והן את ההכרה העמוקה במשמעות המוסרית של יציאתנו ממצרים: ריבונו של עולם מצווה עלינו לנהוג באחרים כפי שהוא נהג בנו.
לפיכך, פתיחת עסקים ביום השבת אינה הפרה של מצוות בין אדם למקום בלבד (שאף כך הדבר היה חמור) אלא גם פגיעה חברתית. הענקת "תו תקן" חברתי למקום הפתוח בשבת מהווה אפוא סתירה פנימית, ועל כן הסוגיה מסובכת מאוד. זו אכן התלבטות הלכתית קשה, המלמדת על קשת רחבה בהרבה של המאבק על דמותה של השבת. אנו מחויבים לשבת הציבורית משני כיוונים מקבילים - הן מצד רשות הרבים הציבורית המעידה על הקב"ה כבורא עולם, והן מצד רשות הרבים הציבורית המעידה על הקב"ה כמוציא אותנו ממצרים ומצווה עלינו מצוות חברתיות ומוסריות רבות.
וכיצד עושים זאת ? שתי דרכים עיקריות צריכות להיות נגד עינינו. ראשונה בהן היא עידוד עסקים שומרי שבת - ללא החרמה של אחרים. עידוד חיובי זה הוא גם מעשה המחזק את סגירת העסקים בשבת, אך גם מהווה מעשה של צדק מוחלט: מי שמשלם מחיר על כך שעסקיו סגורים בשבת צריך לקבל את תמיכת הציבור לכך, ויש להעדיף לקנות במקומות האלה. שניה בהן היא מיצוי האפשרויות להגיע להסכמה על אופיו של יום השבת הציבורי. לא זו בלבד, אלא שהדברים מוטלים גם עלינו באופן אישי - הגברת הקדושה ביום השבת ומניעת חילולה, לא רק במובנים של דאורייתא ודרבנן, אלא גם בציות הלכתי לדברי הרמב"ן המדבר על איסור "עובדין דחול" כקובע את מהותו של יום השבת מדאורייתא, ולהקפיד על עצמנו ומתוך כל על סביבתנו בלבוש של שבת, התנהגות ציבורית של שבת וקדושתו של יום השבת. בכך אנו מחזקים את שתי המשמעויות של השבת, וממשיכים את ברית הקודש שבין עם ישראל לבין הקב"ה המופיעה בזמן.