בשבוע שעבר התפרסם כאן טורה של רבקה שמעון שהלכה לצפות בסרט יחד עם נכדיה וחזרה מזועזעת. הטוקבקיסטים, שהם תמיד יודעים הכל הכי טוב, מיהרו לנזוף בה- למה לא בדקת, למה לא עשית ואיך לא ידעת. מאחר ונדמה לי שהסיפור הזה מהווה הזדמנות טובה לדון בעניין באופן כללי אני מבקש לתרום כמה מילים משלי לויכוח.


קל מאוד לכתוב באוושת מקלדת טוקבק מתוחכם והגיוני אלא שהטעות שעשתה כאן רבקה היא במידה רבה טעות שכולנו עושים, ולמעשה היא טעות שספק אם אפשר להתחמק ממנה. מה שזעזע אותה יותר מהכל היה הפער (שהוא אכן בלתי-נסבל כשלעצמו) בין מה שהוצג לה לבין מה שהיא קיבלה. היא ציפתה לקבל סרט חביב ומתאים לילדים ובמקום זה מצאה סרט קשה עם מסרים בעייתיים. לו הייתה יודעת את העובדה הזו מראש ודאי לא הייתה בוחרת בסרט מלכתחילה.

כל "חטאה" של רבקה הייתה שהיא נהגה כבן-אדם נורמלי- הגיעה לקניון הקרוב רפרפה בקלות על רשימת הסרטים ובחרה בזה שהיה נראה לה. ההתנהגות הספונטנית הזו, נראית כל כך הגיונית, כל כך טבעית; שאני לא מבין בכלל איך אפשר לצאת כנגדה. אלא שצריכה של תרבות (ולא משנה מאיזה מדיום) דורשת לצערנו קצת יותר השקעה. השקעה שמצטיירת לא פעם כמנוגדת לצורת ההתנהגות הטבעית שלנו.



זכינו ובמדינת ישראל חיה ובועטת תרבות רלוונטית ומגוונת, אלא מאי? בעוונותינו חלקים מן התרבות הזו סותרים בגלוי את עולמו של שומר התורה והמצוות וגם מה שכן "ראוי" לא מתאים לכל אחד בכל מצב. הפיתרון לפרדוקס הזה והדרך ליהנות מהעולם התרבותי שלמעשה בלעדיו אין האדם ולא כלום נעוצה במעט ביקורתיות ובהרבה עבודת שטח.

אם נחזור לעולם הסרטים: העידן הטכנולוגי מאפשר לנו לבחור סרטים בחוכמה ולמנוע מעצמנו הפתעות. אתרים שונים ברשת (ובהם האתרים של בתי הקולנוע) כוללים תקצירים של הסרטים, הקלדה של שם הסרט באנגלית ביו-טיוב תעלה בדרך כלל גם פרומו שיש בו להעיד רבות על הסרט. באותה מידה ניתן לקרוא במסד הנתונים העולמי של הקולנוע (IMDB) את דירוג הגיל המדויק שנתנו לסרט הרשויות האמריקניות, שמקפידות יותר מן הרשויות הישראליות. תקראו את התקציר, תתרשמו ממה שכתבו גולשים אחרים ותחליטו. גם אנחנו במדור הסרטים מנסים לתרום את חלקנו הקטן וליצור "ספריית וידאו" שמותאמת למשפחה ולכיתה הדתית-לאומית, תוך ניסיון להיות כמה שיותר אקטואליים ורלוונטיים, ואתם מוזמנים בכל עת לביקור.


מעבר לזה ראוי להפעיל את שיקול הדעת, בפרפראזה על מה שכתב יאיר לפיד לפני כמה שבועות על משחקי מחשב: אם לסרט קוראים "מחסלים מהמאדים 3" ועל הכרזה מופיעים ראשים כרותים וגרזנים, סביר להניח שלא מדובר בסרט שדן במורכבות הקיום האנושי ברפובליקה של ויימאר; מאידך אם לסרט קוראים "הרפתקאותיה של ברבי", הכרזה מעוצבת בגווני ורוד ובמרכזה מופיעה ברבי שותה תה, סביר להניח שהסצינה האלימה ביותר תהיה שבירת ציפורן. זה לא תמיד עובד מאחר ורוב הסרטים שמסתובבים סביבנו נראים הרבה פחות חד-משמעיים ורבקה הוכיחה את זה. יחד עם זה אם כבר הגעתם לבית הקולנוע בלי עבודת הכנה והקופאית לא ממלאת את תפקידה (מה שכבר לא בסדר) זה הכי טוב שאפשר לעשות.

זה כיף פחות? נכון, ספונטני פחות? נכון, לא תמיד עובד? גם נכון- זו ממש לא תעודת ביטוח. אבל מן הצד השני אם אתם לא רוצים לזרוק כמה עשרות שקלים סתם כך עבודת שטח היא הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות. זה לא חייב להפוך כל סרט לדיון פילוסופי עמוק במהותה של נפש האדם, אבל זה כן יכול לעזור לכם להפיק את המרב מהכסף שלכם. ומה שנכון לסרטים נכון באותה מידה לספרים, הצגות ועוד מדיומים אחרים.