השופט - אהרון ברק
שידורי קשת, יום ג' 14/7/09 23:00
את הביקורת על היצירה הדוקומנטרית הזו אני רוצה להתחיל דווקא בזכיינית. "קשת" היא יצור כלאיים מוזר על גבי המסך הישראלי- היא משלבת בין יכולות הפקה יוצאות דופן, לבין נטייה בלתי-נסבלת למלא את הפריים-טיים ברפש רדוד מעין כמוהו.
לוח השידורים שמספקת לנו "קשת" העונה הוא בלשון המעטה מעורר השתאות. בשניים מתוך שלושת ימי השידור תופסת בלי להתנצל "כוכב נולד" את הפריים-טיים כולו. שלא יובן לא נכון, "כוכב נולד" היא תופעה חביבה ובעיקר לא מזיקה, אבל בפעם השמינית?! שעה ושלושת-רבעי?! פעמיים בשבוע?! מוגזם.
אבל הבעיה הקשה הרבה יותר היא "מועדון לילה". הקונספט מבריק, חברי הפאנל מצוינים, אבל הצילו! איזו וולגריות. זה פשוט לא מצחיק, זה מביך- למה אנשים כל כך מוכשרים צריכים לרדת כל כך נמוך? על הכל אולי עוד היה ניתן לעבור בשתיקה אלמלי הנבזיות בה נהגה "קשת" בח"כ ניסים זאב (ש"ס). כל חטאו של זאב, הוא שהוא העיז לבטא את מה שרבים חושבים וביקר את התכנית קשות מעל במת הכנסת. זה עלה לו בהיטפלות מתמשכת שעדין רצה כפרומו על המסך. זאב ומפלגתו הם בלשון המעטה לא מחביבי והמחשבה לשלשל ש"ס לקלפי לא עברה לרגע אחד במוחי; אבל מה שעשו לו מועדון לילה הוא פשוט מקומם. זאב הוא טרף קל- הוא מזרחי, הוא חרדי, והוא בעיקר לא נמצא באותו מגרש תרבותי-חברתי. וככה מצאו ב"מועדון לילה" דרך נהדרת להתמודד עם ביקורת- הם פשוט מגחיכים אותה; אגב כך נחשף עלאק-פלורליזם שבשמו עושים עלאק בידור. עם ביקורת אמיתית אין להם כח להתמודד, ובאמת למה להגיב לאנשים כמו אריאנה מלמד? זה מסוכן מדי: היא גם חילונית, גם משכילה וגם אישה; היא עוד עלולה להגיד משהו שישבור את חומת הטמטום.
ולענייננו: לא לחינם בחרתי להתחיל את הביקורת על "השופט" בהקדמה הארוכה הזו; הפקות איכות ב"קשת" משמשת בזמן האחרון לא יותר מעלה תאנה, ואם הם מתייחסים אליהם ככה אין סיבה שאני אעשה אחרת.
"השופט" היא עדות לצד האחר של "קשת" והיא תעודה איכותית ונצרכת. זהו ניסיון אמיץ וכפי הנראה עשוי טוב, לתאר את אחת הדמויות החזקות והמרתקות בישראל- השופט אהרון ברק. ברק נחשף בסרט הזה באופן חסר תקדים ומוכן לדבר על הכל- על השיטה, על היריבים ועל המחלוקת. אפשר לא להסכים עם ברק, אבל אי אפשר להתעלם ממה שיש לו להגיד. הגישה שלו, בה עוסק הסרט לא קלה לעיכול, אבל בבסיס הדברים יש לו מסר, גם לנו.
"שיער" נוסח הודו
ערוץ 8, שבת, 18/7 22:20
שמי אוקטובר
הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של הומר היקאם (.Homer H. Hickam Jr), שבשנת 1957, בעקבות שיגור הספוטניק הרוסי לחלל, מחליט לבנות רקטה. העיירה קולווד, שבה חי היקאם, היא עיירת כורים שהוקמה בעקבות מכרה הפחם שנמצא בה, ורק בודדים מצליחים לצאת ממנה. הדבר מרחיק בתחילה את הומר מהחלום שלו לעבוד במעבדות החלל של נאס"א ולפגוש את ד"ר ורנר פון בראון, אך היקאם אינו מתייאש ובונה יחד עם שלושת חבריו עשרות רקטות כושלות, עד שלבסוף הם בונים את הרקטה המושלמת, "אוק 25".הסרט הופק בעקבות הספר "נערי הטילים" ("The Rocket Boys") שנכתב על ידי היקאם עצמו. (ויקיפדיה)
סרט אנושי וחם המעורר את הצופה לבדוק את דרכי התנהגותו כנער, כהורה וכמורה. העיסוק בעיירת כורים לא מפריעה לרלוונטיות לחיינו. הדרך אותה מתווים ההורים לילדים ברורה ועקבית ומולה מעמידים הנערים דרך אחרת, חשובה, ערכית ואישית. איזו דרך מתאימה לנערים אלו היא השאלה שמביאה את ההורים להתמודדות מחכימה ומשכילה.
&hl=en&fs=1&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" wmode="transparent" width="400" height="320">
עוד סרטים והמלצות במדור הסרטים