מסעדת גוי עברה בתקופה האחרונה שדרוג שחייב אותנו לבחון היטב את השינויים והמגמות שחלו במקום. בזמן ההמתנה למנות הראשונות נהנינו מלחם הבית שהדיף ניחוחות קינמון ערבים, והוגש חם מהתנור בלוויית זיתים ומטבלים טעימים של עגבניות, שמן זית וחומץ בלסמי. כשרוקנו הצלוחיות הציעה המלצרית האדיבה ריפיל, דחינו בנימוס בנימוק שאנחנו אופטימיים לגבי ההמשך.
למנות ראשונות דגמנו מטעמים מבית אימא של השף אבירם דותן. אני לקחתי פסטייה ממולאת בעוף, בתערובת של בצלים קינמון וסוכר בתוך בצק פילו, אליהם נלוו מי סוכר טעימים. המנה מתומחרת מעט בכבדות (42 ₪), בירור מול השף העלה כי מדובר בעבודת יד מורכבת שבמהלכה שורים לילה שלם את נתחי העוף בתבלינים ומרדדים אישית את עלי בצק הפילו הבעייתיים. בן זוגי בחר באוכל המרוקאי היחידי שהוא מכיר מבית אמו שלו, והזמין סיגרים שהיו כמה רמות מעל המקובל בחתונות המגזר. בשר הטלה הקצוץ לווה באגוזים ונעטף אף הוא בעלי הפילו וטוגן עמוק. כמטבל מלווה למנה טחינה וחריסה חריפה. מנה טעימה ונחמדה, אם כי במסעדה כזו אני ממליצה על מנת פתיחה אקזוטית יותר, לאור הטקטיקה של לבחור מה שאין בבית.
למקום מנות ראשונות נוספות כמו פטה כבדים, קרפציו בקר, כנפיים ברוטב ברביקיו ועוד ועוד.
למנות עיקריות הלכנו על הבטוח והמוכר ובחרנו הפעם בסטייקים, פילה ברוטב פרות יער על מצע של תפוחי אדמה אפויים. הזמנתי מדיום פלוס החלטה נכונה שכן נתח הפילה הוא עבה ובמגזרנו עדיין קשה לאכול סטייק מדמם, כשר ככל שיהיה. הנתח היה מצוין והרוטב השתלב מצוין. מנה מומלצת (129 ₪).
בעלי הזמין אנטריקוט (110 ₪). הגיעה חתיכה חביבה נטולת שומן מיותר, ברוטב ציר בקר מצומצם, והוא נראה מבסוט ביותר, במיוחד עם חצי ליטא בירה פאולנר ליד. בפירה שהתלווה למנה ניכרו טעמי המרגרינה דבר שהעלה געגוע עז לפירה הפארמזן והשמנת של מסעדת לוצנה שממול, אך כבר אמרו חז"ל שלא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב אלא אפשי ואפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך.
בקינוח נפלנו. התלבטנו בין האפשרויות השונות, ולכאורה בחרנו במנה שהתיימרה לשלב בין האופציות השונות (עינוגי גוי 56 ₪), פלטה זוגית המכילה דוגמיות ממבחר קינוחי המסעדה. המנות שהגיעו בקינוח היו תעשיות (עוגיות מרנג קשות, מוס פסיפולרה נדוש ומוס חלבה מפוספס) עוגיות השוקולד היו נחמדות במיוחד עם מרקחת פרות היער. כדאי ללכת על בטוח ולקחת קינוחים משוקולד טהור, או לוותר על קינוח אחרי ארוחה בשרית במסעדת גורמה שמתמחה במישורים אחרים (כ-29-35 ₪ למנה).
שתי הערות לסיום:
המלצר נחבא בצדה האפלולי של המקום ורק עין הנץ של בעלי המכלה את ימיו בקריאה זיהתה אותו. מיקום זה אפשר למלצר שירות קשוב וידידותי מחד, ולא מעיק מאידך.
הערה שניה נוגעת לכשרות, ולבקשת הטוקבקיסטים משבוע שעבר נדון בנושא (מי אמר שהם לא משפיעים): קיימות שתי אסכולות עיקריות להגדרת המושגים גלאט וכשר למהדרין. גישה אחת מתמקדת בנתונים הטכניים של המוצר הנאכל האם השוחט נח פז"מ ממושך בין בהמה לבהמה, האם נשאלה שאלת חכם לגבי כשרות הבשר, והאם נמצאה סירכה בראת הבהמה.
קו מחשבה שני טוען כי גלאט אינו עניין טכני הלכתי נקודתי, אלא מתייחס לאדם המתעתד לאכול את המאכל. גלאט מותנה באדם שמקדיש את חייו לעבודת השם, כך שמדובר ביהודי שאוכל בביתו או בסעודות מצווה. אכילת רשות למטרות הנאה ועידון הגוף אינן מוצאות את מקומן במסגרת זו. הגישה האחרונה היא השלטת בבד"צים הרציניים ולכן, אם איני טועה, בד"ץ העדה החרדית אינו נותן בעקרון הכשר למקום בו יושבים ואוכלים מחוץ לבית למטרות הנאה ותערובת אסורה. כך מסעדות הגורמה הירושלמיות הרוצות למשוך את קהל הצדקנים האמריקאי נתקלות בבעיה.
גוי ניסתה להתגבר על מכשלה זו באמצעות צירוף של שלוש כשרויות שונות מתוך הנחה שהכמות תחפה על האיכות, וכך יש הכשר של נזר הכשרות, רב השכונה הרב קלירס צרף תעודה בחתימתו, ורבנות ירושלים מגבה את הכל. למקום גם תו חברתי.
וותרו על המנות האחרונות, עדיף להשקיע בראשונות. לכו ותיהנו.
מסעדת גוי, עמק רפאים 24, ירושלים