אמנם התחנכנו על "הנעלבין ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים... עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", אך כיוון שמדובר בהלכות ציבור, ובתפיסה נכונה של התורה כבודה וקרנה, אני חושב שהגיע העת שלא להחריש.
אין בדבריי אלו כדי להסכים עם פסק כזה או אחר. מה שמטריד אותי והניע אותי להגיב על הדברים זה הסגנון, הפטרונות והראייה הצרה שעומדת מאחריהם.
אין חדש תחת השמש, בכל דור ודור כשקמו גדולים וטובים בישראל וראו את המציאות באופן שונה מאשר בדורות שלפניהם, וכתוצאה מזה פילסו דרך אחרת שמתאימה לדור שלהם, קמו הקנאים וזעקו את "זעקת הדור", בין אם זה צדוקים, קראים או רפורמים.
בדרך כלל לא היו טענות ענייניות לטעון או שפשוט יותר קל ופשוט לבוא ולומר כשיש מחלוקת שהצד השני הוא כלל לא לגיטימי, ובכך המתנגד חוסך מעצמו את הצורך להתמודד עניינית עם דבריו.
בדורות האחרונים האצבע קלה על ההדק, והדרך המגונה הזו לפתור מחלוקות הפכה לדרך המלך במגזרים מאוד מסוימים וד"ל...
אני יודע שלא כל הדוגמאות שאביא הן מאותו סוג ולא תמיד הן דומות לנידון דידן,אך הן מובאות רק כדי לקבל פרספקטיבה.
ספרי התורה הפסולים
עזרא עולה מבבל ומחליט (לפי חלק מהתנאים) לשנות את הכתב של התורה מכתב עברי עתיק לכתב האשורי המרובע. כל בר דעת מבין את התעוזה ואת המשמעות של הדברים. ספרי תורה מכאן ולהבא יהיו כשרים רק בכתב אשורי וכל הספרים הקודמים הכתובים בכתב שקיבל משה את התורה יפסלו!!
תארו לכם שמישהו היה מציע דבר כזה בימינו... מכל מקום אפשר לדמיין את הקנאים של אותו דור ואת זעקות החמס שלהם!! (לא היה עדיין רפורמים אז מסתמא "קרחיים" "דתנים ואבירנים").
עת לעשות ה
במהלך ההיסטוריה, כנראה בתקופת הגאונים, החלו לכתוב את התורה שבעל פה את המשנה והתלמוד, משום עת לעשות ה הפרו תורתך (יש מיחסים זאת לרבי בטעות, אך אנו יודעים שבתקופת התלמוד התירו רק דברים מסוימים ואכמ"ל).
שומו שמיים איסור תורה "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבם"! כאן זה כבר ממש צדוקיות ידוע לנו ממגילת תענית פרק ד :
בארבעה בתמוז עדא ספר גזרתא (נגנז ספר גזירות). מפני שהיה כתוב ומונח לצדוקים ספר גזרות :אלו שנסקלין, ואלו שנשרפין, אלו שנהרגין, ואלו שנחנקין. וכשהיו יושבין ואדם שואל ומראין לו בספר אומר להם: מנין שזה חיב סקילה, וזה חיב שרפה וזה חיה הרגה וזה חיב חנקה? לא היו יודעין להביא ראיה מן התורה. אמרו להם חכמים הלא כתוב על פי התורה אשר יורוך.
מתברר שחלומם של הצדוקים מתגשם וקם לתחייה, הכיצד?
ברור שהנימוק היה אחר לחלוטין שלא תשתכח התורה שהתפשטה ונהייתה רחבה מני ים. אך כדאי שנשים לב למחיר, שימוש בדרך בעייתית מאוד שבעבר נלחמו בה נגד הצדוקים... ואין ספק שכתיבת התורה שבעל פה גרמה לכך שהיא הפסיקה להיות חיה כפי שהייתה בעבר.
מהפך של מאה ושמונים מעלות
מי שנחשד על גויה ואח"כ היא התגיירה אין משיאים אותם. מגיע הרמב"ם במאה ה11 ופוסק במקרה של אדם שנחשד על שפחתו ושחררה ורצה לשאתה לאישה שמשום תקנת השבים יש להתיר זאת. מהפך של מאה ושמונים מעלות. המהפך הזה של הרמב"ם הוא אבן יסוד בכל הפסיקה היום של גיור אחד מבני הזוג שנושי בנישואי תערובת. אכן הרמב"ם קיבל ולא רק בהקשר הזה קיתונות של ביקורת, עד כדי שריפת ספריו, אבל ההלכה היום היא כדבריו!
הדעות המשונות של הרב קוק
הרב קוק, רב עם דעות "משונות", מדבר בשבח ההתעמלות של בחורי ישראל, על נפש מתוקנת של שלמי פוקרי ישראל שהיא מתוקנת מנפש של שלמי אמוני ישראל. בקיצור מתייחס לדור בצורה שונה ממה שהיה מקובל להתייחס לפוקרים. כמובן שהקנאים יוצאים נגדו, אך הוא נבחר לרב הראשי לא"י. יותר מאוחר הקנאים מתגברים והרב קוק הופך למשל ולשנינה בחוגים מסוימים. והנה דווקא רבנים שכביכול נחשבים לתלמידיו אוחזים את מעשי מתנגדיו, ובוחרים בדרך הקלה של אבחון הצד שחושב אחרת כרפורמי במקום לטעון כנגדו טענות עינייניות.
אני פונה לרב שפירא והדומים לו. גם אם תמשיכו לנהוג בדרך הזו שאינה מכובדת כלל, העגלה של עם ישראל תמשיך לנסוע בכיוון הנכון שהקב"ה בסופו של דבר מכוון אותה. לא יעזור לכם, לא הסגנון ולא הצעקות בכל פורום. כמו שכולנו כותבים כיום את התושבע"פ, ומסכימים לחתן ישראלי עם גיורת שנחשד עליה בגיותה, כך יהיו לעולם תמורות בעולם ההלכה הקשורות לשינוי המציאות של החיים במשך ההיסטוריה.
ודאי שמעתם פעם את הביטויים הבאים "התגלות התורה לדורותיה", "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה. אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה." גם אם אתה חושב שמדובר בדרך של רשעים כלך לך לדרך זו,והפסק להיות המוכיח בשער.