אחד נגד מאה
רשת, ערוץ 2 מוצ"ש 21:00
"אחד נגד מאה" היא אחת מתכניות הדגל של עונת הקיץ ב"רשת", וזו קודם כל ולפני הכל סיבה למסיבה. בין כל הזבל והריאליטי שמציף את הפריים-טיים בערוצים המסחריים, "אחד נגד מאה" היא פשוט פנינה. לא- לא מדובר בסדרת תעודה מרתקת ועתירת תקציב וגם לא בדרמה תקופתית עמוקה; זהו שעשועון והמטרה הברורה שלו היא לבדר. אבל דווקא זו הייחודיות שלו- זה שעשועון אינטלגנטי, מתוחכם ובעל ערך מוסף. הוא מצליח בו בעת להוות תכנית בידור קלילה ומהנה ולשמור על רמה אינטלקטואלית גבוהה; ובעונות של "מלפפונים קרים" צריך לדעת להעריך את זה.
יש פה יישום בולט של תפיסת הצפייה המשפחתית- זו תכנית שבאמת כל המשפחה יכולה לראות ביחד וליהנות, אין פה רגעים מביכים, אין חוסר צניעות ואין אלימות. יש פה חדר-כושר בראש טוב למוח, והרייטינג הגבוה מרמז שזה פשוט עובד.
חלק גדול מהעוצמה של "אחד נגד מאה", בנויה על הכריזמה המתפוצצת של אברי גלעד- אחת מהדמויות המרתקות על המסך הישראלי בזמן האחרון. גלעד, הולך ומציב אלטרנטיבה בנויה לתלפיות אל מול עולם הרייטינג. זהו איש תקשורת אמיתי שלא מפחד לומר מה הוא חושב לטוב ומוטב. תכנית הבוקר ו"המילה האחרונה" בגל"צ הם ודאי חלק מזה; "אחד נגד מאה" היא ביטוי פופולארי לאותה המגמה- איכות לא חייבת להיות יבשושית ומשעממת, והיא גם לא מילה גסה.
גילוי נאות: הכותב השתתף באחת התוכניות של הסדרה בעונה הקודמת.
בנות גילמור
HOT Family, א'-ה' 6:45, 22:35, 2:05; ובאופן מחזורי גם ב-ערוץ 10, Yes stars Base ובהולמרק.
"בנות גילמור" היא אחת מסדרות הדרמה המרכזיות שמתרוצצות על המסך הישראלי בזמן האחרון. במרכז העלילה עומדות לורליי גילמור (לורן גרהאם) וביתה רורי (אלקסיס בלדל). לורליי היא בת לאחת ממשפחות האצולה של ה- WASP's (White, Anglo-Saxon, Protestant) של הרטפורד ניו-יורק; עוד בגיל צעיר היא החליטה לצאת נגד כללי הטקס ולחיות את חייה בדרכה שלה (הממוסדת פחות). כך נולדה רורי כשאמה הייתה בת 16 בלבד, והן עזבו לסארז-הולו, עיירת קאנטרי אמריקאית טיפוסית, שם פתחה לורליי בקריירה משלה.
את האם והבת אנחנו פוגשים כשרורי כבר מתבגרת, לורליי מנהלת מלון קטן, וברקע נמצאים הסבא והסבתא מזה ואנשי סטארז-הולו מזה. הקונפליקט המרכזי שבנתה בהצלחה רבה התסריטאית אמי שרמן-פלאדינו הוא לא פחות מגאוני - בעוד שלורליי עשתה הכל כדי להתרחק מהבורגנות המהוגנת והמנומסת ממנה הגיעו הוריה, הולכת רורי ונהיית ייצוג מובהק שלה. הקונפליקט הנלווה והנגזר במידה מסוימת, הוא הרצון של לורליי להתרחק מהוריה, המתנגש בצורך שלה לשמור איתם על קשר על-מנת לממן את לימודיה של רורי.
"בנות גילמור" היא לא פחות מסדרה מבריקה, אבל לא שווה לכל נפש. כך לגבי הדיאלוגים השנונים בין האם לבת שמלווים את הסדרה כולה- בעיני הם מבריקים והם אלו שמחזיקים את הסדרה כולה, בעיני אחרים הם מהווים לא יותר מהתנצחות ורבלית לא ברורה. אותו הדבר נכון לגבי ההומור של לורלי- סרקאזם במיטבו שאפשר להנות ממנו, אך אפשר גם שלא. בכלל- המילה ולא התמונה, היא העמוד המרכזי עליו עומדת "בנות גילמור"; בעיני זה מרענן, בעיני אחרים זה משעמם.
לגבי הערך החינוכי- "בנות גילמור" מעלה היטב את סוגיית היחסים בין הורים וילדים, האנגלית שלה עשירה והיא טומנת בחובה ביקורת מוחצת על הבדלי המעמדות בחברה האמריקנית. היא מהווה סוג של חלון לאמריקה אחרת, זו שמסתתרת מאחורי גורדי השחקים של מנהטן, וגם זה חשוב. מבחינת צניעות, המצב הוא סך הכל טוב, אם כי ברמת נושאי השיחה והעיסוק הוא לא תמיד מושלם.
סרט השבוע: מעל כולם
סיפור ידידות מופלא בין ילד פיקח , נכה, ננס ומנודה מהחברה לבין ילד מגודל , בעל לקויות למידה שאינו מקובל בחברה. הדרמה מציגה את חיבורם לכוח שהוא מעל כולם.
הסרט מרתק ומפתיע .הוא מתמקד בפן הרגשי של גיבוריו ע"י פרשנות אישית של הגיבורים לאירועים מוכרים מתופעות סביב חריגים בחברתנו. המסגרת הספרותית לספור הסרט הוא הסיפור האנגלי אבירי השולחן העגול שמוסיף נופח מעניין ליומן הנכתב תוך כדי סיפור הסרט והקבלה לאבירי השולחן העגול.
&hl=en&fs=1&rel=0" type="application/x-shockwave-flash" wmode="transparent" width="400" height="304">
עוד סרטים והמלצות במדור הסרטים
המדור בשיתוף מכללת יעקב הרצוג, גוש עציון