הרבה דעות ועמדות נשמעות לכאן ולכאן. כן ללכת, לא ללכת, בזבוז של שנה, השנה הכי מדהימה ועוד שלל סיבות וטיעונים. רציתי לדבר מהלב, לפנות אליך- שעוד מתלבטת ולא יודעת מה לעשות ולאן לפנות. לספר לך מכלי ראשון מה הייתה עבורי חויית המדרשה.
נתחיל בכך שלמדרשה לא הולכים כדי לדעת, הולכים כדי להשתנות. מי שחושבת שהיא תלמד והדברים לא יגעו בה "למעיישה"- טועה, ואין לה מה לחפש במדרשה. אולם מי שמעוניינת לברר, לבדוק, להעמיק, לתת מענה לשאלות עמומות מתקופת התיכון, להתעסק בתכנים שלא נגעה בהם לפחות שנה-שנתיים ואולי בעצם מעולם - זה המקום וזה הזמן.
מבחן המידות
מדרשה היא לא תיכון. כאן לא בוחנים אותך על הספק וידיעות, כאן המבחן הוא החיים. המבחן הוא מה עשה לך הידע. המבחן יכול להיות שנה אחרי ולעיתים אף יותר מכך. המבחן יהיה - איך יראו ילדיך ואיזה חינוך תעניקי להם. איך תראה הזוגיות שלך ואיזה חיים יהיו לך ביומיום. כאן אין משמעת מעיקה שגורמת "אנטי" ואין התנצחויות. יש הרבה פתיחות והרבה התרחבות- שלך, של הנשמה שלך ושל החברות שאיתן את עוברת את החוויה.
כאן לא תקבלי ציונים על עבודת ה שלך. כאן זו את מול עצמך, מול הרף שאת מציבה לעצמך. כאן המבחן הוא איך את חוזרת הביתה ואיך את מתייחסת לאחיך ולחברות בחדר. כאן עומדים במבחן המידות שלך, ההליכות שלך ויחסי האנוש שלך.
כאן נפגשים עם עולם הספרים היהודי. כאן מגלים אוצר שאין שני לו, נחשפים לתכנים ייחודיים, לדרך, להנהגה. כאן לומדים איך מתרכזים בתפילה, איך פוגשים את אלוקים כל יום - כל היום, ולא רק בשבת בבית הכנסת. בשנה הזאת מעצבים זהות. מבררים, בונים, גדלים.
במדרשה למדתי לפלס לעצמי דרך, בין הרים וגאיות, בין העולם הקר שבחוץ לבין חיי תורה אידיאליים. למדתי הלכה מתוך ספר, שחור על גבי לבן. וגם גיליתי שיש בעיה בצורה בה חונכנו, אנו, האליטות מהציבור הדתי. שכן אותי מעולם לא לימדו מה זה פרוש: "מלא כל הארץ כבודו", ומה כן מתאים לבת מלך לעשות.
התפקיד שלי כאשה
לא הגעתי למדרשה כדי לקנות כלים ללימוד, זה לא התפקיד שלי כאשה - להתחפר בסוגיות גמרא או מוסר, גם לא "עין אי"ה" בעמקות, או אורות התשובה בפלפול - זו עבודתם של הגברים. מה שרלוונטי לחיי זה איך להיות אמא ורעיה טובה, אשה יהודיה כשרה. הכל בתיאום עם רצונו של היושב במרומים.
במדרשה למדתי שה איתי גם באוניברסיטה, גם בקניון, גם כשאני מכינה עוגיות וגם כשאני מחליטה מה ללבוש הבוקר. התאהבתי בו. באלוקים. זכיתי להכירו בצורה מהותית, שחשפה אותי לרבדים עמוקים.
התחושה הזו הולכת איתי עד היום, לכל מקום. נכון, התחושה דוהה, אולם העיקר הוא היניקה, מבית המדרש, החיבור התמידי, הדמויות התורניות שבכל ביקור בין מבחן למשנהו, בין עומס אחד לאחר, הן מאירות אלי פנים, באהבה וקבלה ורוצות לשמוע איך החיים שם בחוץ, מחזקות ונותנות מטען לעוד חודשיים של מלחמה יומיומית.
רחמנא ליבא בעי. הכלים, דפי הגמרא, פרקי התנ"ך, כל אלו רק מסייעים להגיע לכך. ה איננו תר אחר שאלות חוקרות ומפולפלות, הוא רוצה פשטות, תמימות, אהבה ויראה. מצוות, הלכות, דייקנות וזריזות.
מה שנשאר זו הידיעה שהוא שם, תמיד, מחכה לשמוע אותי, את כולנו, מחייה את הניצוץ האלוקי שבנו, את הנשמה שנתן בקרבנו.
לכו ללמוד במדרשה. תגדלו, תפרחו, תתעופפו. העיקר שבסוף תדעו, בידיעה שאין שני לה, שיש בורא לעולם ויש מנהיג לבירה. וזו כל התורה כולה.