להיתקע בפקקים של כביש גהה בשעות הערב, להתמודד עם הלחות אחרי שהגעת מירושלים, לדעת שהעיתונאים יסתובבו שלושת-רבעי שעה באזור לחפש חנייה וזה בטוח יגרום להם להכפיש אותך מחר - ואחרי כל זה האמריקאים והאירופאים טוענים שזה לא היה צעד מספיק משמעותי. חכמה גדולה לטוס לקהיר, נראה את אחד ממנהיגי העולם נואם בבר-אילן.

ארבע נקודות על שבוע הספר

א. מזל שיש שבוע כזה. פעם בשנה אנחנו מרגישים צורך לקנות ספרים, ולא מסתפקים בלשאול אחד מהשני (ולדבר על כמה חשוב שאנשים יוציאו ספרים).

ב. אי אפשר לאסור בחוק על מישהו לא לעשות מבצעים, אי אפשר לצנזר פרסומות של פרוייקט השו"ת או "אוצר החכמה" (שלא לדבר על חברות הפצה של דיסקים) בשבוע הספר, אבל צריך לעשות משהו כדי לשמר את השבוע הזה כשבוע של ספרים ממש, על אמת, כאלה שעשויים מנייר ומדפדפים בהם.

ג. תוך שנה-שנתיים הקטלוג של "ידיעות ספרים" עשוי לעקוף את ספריית בית-אל.

ד. אורי אורבך פשוט בולט בחסרונו השנה.



שבוע ספר הספרים

ימי העיון בתנ"ך של מכללת יעקב הרצוג (שעל-יד ישיבת הר-עציון) מספקים מדי שנה אטרקציה לכל חובבי התנ"ך המושבעים (וגם לחובבנים שבסה"כ הושבעו על תנ"ך). למעשה, חוץ מנסיעה לכותל בתשעה באב, זאת האטרקציה הכמעט יחידה לדתיים בימי בין המצרים. ע"פ התוכנייה החדשה שפורסמה לקראת הכינוס של השנה, אמורים להתקיים הפעם לא פחות מחמישה ימי עיון (ארבעה ברצף + יום סיורים בשבוע שלאחר מכן). בעבר היה מדובר בשלושה ימים, אחר כך זה התרחב לארבעה ימים ועכשיו יש כבר חמישה. בקצב הזה, תוך שנים ספורות יהיה כבר שבוע עיון בתנ"ך. וגם אז, מן הסתם, אנשים יצאו בתחושה שהם עדיין רחוקים מלמצות את העניין.

נחבא אל הכלים (השבורים)

יום השנה (או בעברית "יארצייט") לפטירתו של אדם, בדרך כלל יוצא טוב כשהוא באמת יום השנה. שנה אחרי, הזיכרון עדיין טרי, והנפטר מקבל את מלוא ההערכה הראויה לו. כשיום השנה הוא אחרי שנתיים, או שלוש, שלא לדבר על עשר שנים, זה כבר לא זה. מציינים את היום, עושים כבוד למנוח, אבל זה הופך לעוד תאריך בלוח השנה. גם הערב שנערך לזכרו של הרב שג"ר זצ"ל במלאת שנתיים לפטירתו, היה צנוע בהרבה מהכנס ההמוני שהתקיים בשנה שעברה, שנה לאחר שניצחו אראלים את המצוקים. אלא שבמקרה הזה, אולי דווקא ערב צנוע הרבה יותר מתאים לרב שג"ר.

שבת שחל בט באב

שכוייח השבוע מוענק בעיקרון לזמר שלומי שבת. שבת אמור להיות אחד הזמרים שימלאו את קיסריה בקיץ הקרוב, אלא שלאחר שאלף כרטיסים כבר נמכרו למופע, התברר שהמופע יוצא בתאריך עברי מקורי ביותר: ערב תשעה באב. שלומי שבת דרש להזיז את המופע לתאריך אחר, ועל זה מגיע לו יישר כוח (אע"פ שלא צריך להיות מאוד חכם ומאוד צדיק כדי להבין שלא כדאי לזמר ישראלי להופיע בתאריך כזה). ובכל זאת, שכוייח וקוץ בו: שלומי שבת גילה את הטעות, אבל כ-1000 רוכשי כרטיסים בכלל לא שמו לב לזה.

ותהייה קטנה לסיום

האם מישהו ידרוש השבת על משה רבנו שיצא לקראת דתן ואבירם לפייס אותם, ומכאן שמנהיג צריך לדאוג ליחסים טובים עם האופוזיציה שלו?

בברכת נאומים בבר-אילן מעוררים געגועים עזים לרב אלון.