בסופו של דבר, פסח זה פסח. אותן מצות, אותה חרוסת, אותן שאלות הלכתיות על שמן קנולה, אותן התלבטויות איך סידרנו את קערת הסדר בשנה שעברה, אותו משא-ומתן על האפיקומן, אותה מנגינה של "אחד מי יודע", אותם ניסיונות להיזכר במנגינה של "חד גדיא", אותה חרדה של כל מי שיש לו טור באיזה עיתון מפני חמותו האימתנית. ובכל זאת, החג הזה נשתנה בכמה דברים מאלה שקדמו לו. סיכום ביניים (אחרי הכל, החג רק התחיל).

כפיל השנה

כלומר, המוצר שנראה ממש-כמו-חמץ-אבל-הוא-לא של השנה. הגילוי המרעיש שאפשר לעשות כמעט כל דבר מקמח תפו"א, כבש כמעט את כל המוצרים - עוגות, עוגיות, ופלים ומה לא. אבל מאפיין אחד של פסח האמנו שלעולם לא יקחו מאיתנו: אכילת מרק ללא שקדי מרק. אז זהו, שכן. השנה יש גם שקדי מרק כשרים לפסח. ללא חשש קטניות. מסורת משפחתית של המדור מזה אלפי שנים, לפזר פרורים קטנים של מצות (עם אלה שאינם אוכלים שרויה הסליחה) בתוך המרק, נגדעה בבת אחת. זהו, עכשיו נשארו רק הפיתות, ופסח יהפוך לעוד שבוע שגרתי בשנה.

הגדת השנה

גם השנה היתה תחרות לא-קלה בענף, אבל עושה רושם ש"הלילה יוצאים ממצרים" - הגדת ישראל אלדד, לוקחת. גם בלי האוירה שהיא יוצרת, והאמירות החזקות והחדות של אלדד המנוח, עצם העובדה שלמחבר ההגדה לא היו כוונות מסחריות, ואפילו לא היו לו כוונות להוציא את ההגדה הזאת, כבר נותן תחושה נעימה יותר בקריאת ההגדה.

שכוייח גם למכון התורני אור-עציון על הגדת השפת-אמת - איך לא חשבו על זה קודם?

בן-חורין השנה

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בכל שנה ושנה אנחנו יוצאים לחירות בעצמנו, כל אחד מהשעבוד הפרטי שלו. מי שעשה את זה הכי טוב השנה, היה לא אחר מאשר שר החוץ אביגדור ליברמן, שכמו בן-חורין אמיתי הודיע לעולם כולו שהוא שם פס על ועידת אנאפוליס, ושאף אחד לא יגיד לו מה לעשות. בפסח אנחנו בני חורין, כך כתוב בהגדה, אבל רק ליברמן מבין עברית.

פרסומת השנה

מה משותף לאוסם, פלאפון ובית הרב קוק? אצל כולם יש השבוע "מבצע אפיקומן". שוק הפרסום די איכזב השנה, ולא נרשמו הברקות בפרסומות לקראת החג. יותר מדי קופירייטרים התעצלו, לא חיפשו רעיונות חדשים על בסיס ההגדה של פסח, והלכו על הקידומת המוכרת "חכם איך הוא" (פרסומת למכונית - חכם איך הוא נוהג, פרסומת לקניון - חכם איך הוא קונה וכו). אז בלי הרבה מתחרים ראויים, המדור מעניק את התואר לאינטרנט רימון, על הפרסומת תחת הכותרת "עבדים היינו עתה בני חורין", כשהשיעבוד הוא כמובן לרשת. פרסומת שאינה יוצאת מגדר הרגיל במקוריותה, אבל היא פשוט נכונה.

חומרת השנה

לא היתה. מדי פסח צצה חומרה חדשה, עוד מוצר הופך לחמץ, עוד מאכל הופך לחשש קטניות, והשנה - שקט. כמה שאלות הלכתיות על עוגיות מצה עשירה, עוד קצת קינואה ושמן קנולה, וזהו פחות-או-יותר. לקראת החג פורסמו הרבה יותר מאמרים נגד החמרות הלכתיות, מאשר מאמרים שקוראים להחמיר במשהו שעוד לא החמירו בו עד כה. כנראה שהמשבר העולמי לא פסח (אופס, בטעות יצא לי משחק מילים) גם על שוק החומרות, או שסתם הטרנד הזה נרגע קצת. בכל מקרה, צריך להיזהר: אם נעסוק יותר מדי בזה שאין צורך להחמיר הרבה, נגיע למצב שבו נקל יותר מדי. ואז יגיע שוב גל של חומרות לשם האיזון. עדיף בלי החמרות מוגזמות, ובלי מאמרים מוגזמים נגד ההחמרות. הכי טוב באמצע.

שיר השנה

הרבה שנים עברו מאז הלחין ר שלמה קרליבך את "אדיר הוא". הרבה מים עברו מאז בים סוף, שתי ברכות-חמה כבר נאמרו מאז, ואף לחן חדש לא עלה על שולחן הסדר. הרבה שירים מההגדה זכו ללחנים חדשים, אבל אף אחד מהם לא הצליח להיות מספיק פופולארי כדי שיעזו לשיר אותו בליל הסדר עצמו, והמנגינות המסורתיות נשארו חסרות-מתחרים (רק המנגינה של "מה נשתנה" משתנה כל פעם, אבל זה בגלל הזיופים של אלה ששרים אותה). אז נכון שמוקדם - וגם די מוגזם - להספיד את "והיא שעמדה" המסורתי ולהכתיר את "והיא שעמדה" של יונתן רזאל ושוואקי במקומו (בין השאר, כיוון שחסרות בו המילים "אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו". אגב, כמה מכם שמו לב לזה לפני ליל הסדר?), אבל עדיין מדובר בהצלחה לחדור לתוך רשימת השירים המסורתית של הסדר. אז איך עושים את זה? איך מצליחים במקום שבו רבים וטובים לא הצליחו עד כה? אולי זו העובדה שפסח נחת בדיוק חצי שנה לאחר שהשיר התפרסם, אחרי שהוא כבר הפך ללהיט ולפני שהוא מיצה את עצמו (אז בגלל זה בחרו כזה עיתוי כזה גרוע להופעה בקיסריה?), אולי זה העיבוד התזמורתי שנותן עוצמה לשיר (בדיחה לא-מצחיקה: בשיר הזה יש הרבה חצוצרות, הרבה כינורות, ו"צלו אחד בלבד") ואולי נכונה הקלישאה שכוחנו באחדותנו - זמר חסידי אינו יכול לחדור לבד לפלייליסט של פסח, ובטח שזמר "מקורי" או "אלטרנטיבי" אינו יכול, אלא רק שילוב בין זמרים משני עולמות מוזיקליים שונים לגמרי. בין כך ובין כך, מדובר בחידוש מרענן, והיה שווה לשלב אותו בליל הסדר, גם אם היה קצת קשה ללמד את סבא וסבתא. אחרי הכל, אתם כבר צריכים להכיר את זה.

ותהייה קטנה לסיום

לחץ בערב פסח, והכנות קדחתניות עד לרגע האחרון - גם אתם הרגשתם פתאום געגוע לערב פסח שחל בשבת?

בברכת אל תדאגי, את ברכת החמה הבאה נעשה אצל ההורים שלך.