שלום רב,
אני בת 23, נשואה כשנה, בעלי בן 28.
ב"ה לי ולבעלי יש קשר נפשי ופיזי חזק מאד. המשיכה הולכת ומתעצמת עם הזמן, כמו גם האהבה והחיבור הנפשי.
אני לוקחת גלולות ומחברת חפיסות כך שאנו מותרים זמן רב מהרגיל. כשאני נידה ובמשך תקופת 7 נקיים מאד קשה לנו לא לגעת, ופעמים גם נגענו (מעולם לא קיימנו יחסים כשהיינו אסורים).
גם כשהיינו חברים, נגענו פעמים רבות, זאת למרות שהיה לנו מאד חשוב לשמור נגיעה, וידענו שזה מעשה פסול.
גם בתקופת החברות וגם עכשיו, כמה שאנחנו מתאמצים ומנסים לחזק זה את זה, ללמוד ביחד, לחזק את ביטויי האהבה המילולית והנפשית ולא רק הפיזית, אנחנו חוזרים לאותו מקום.
חשוב לציין שאני זקוקה למגע יותר מבעלי. בתקופות בהן אנחנו אסורים אני מתמלאת עצבות ובוכה הרבה. כשבעלי במילואים התחושות הקשות מתעצמות ואני מרגישה שאני לא יכולה בלעדיו, ובלי קרבתו המנחמת. בעלי רגיש אלי בתקופות אלה, מראה אהבה רבה ומשתדל לשמח אותי בכל דרך. לפעמים גם הוא נזקק ועצוב, או שהתחושות שלי משפיעות עליו, ואז שנינו לא יכולים לעמוד בפני המגע.
חשוב לי לציין שלדעתי המגע לא מחפה על חוסר כלשהו בתקשורת מסוג אחר.
מעולם לא הייתי אדם תלותי, מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי נאהבת על ידי משפחה וחברים, בעלת ביטחון עצמי, ובאופן כללי הייתי יציבה ועצמאית.
אני תוהה אם השינוי במאפיינים אלה מעיד על בעיה של תלותיות-יתר או חוסר ביטחון שעלי לפתור ביני לבין עצמי, ו/או על בעיה של חוסר מסוים בזוגיות שמושתק על ידי המגע.
למותר לציין שאנחנו לא מרגישים בכל אלה, אך חוששים שאנחנו לא מודעים מספיק למצבנו.
תודה רבה
תשובה
שלום לך על פניו לא כדאי לשחק במשחק הפסיכולוגיה. אם אינך מתחברת לדברים ואין לך אישוש ממקורות נוספים לא נראה שזה העניין. אתם מתמודדים עם סיטואציה שקשה לכם וזהו הדבר שעליכם לעמול עליו בדיוק כפי שכל אדם עומל על הדברים הקשים לו. בהצלחה נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה.