פסח הוא אחד מהחגים המורכבים ביותר בלוח השנה. תילי תילים של הלכות ועבודה שמספיקה לשנה שלימה - והכל בחודש אחד. העניין הוא, שלא תמיד נשאר זמן לעסוק בשאלה האמיתית מה באמת המשמעות של פסח עבורנו והאם אנו פועלים על פי השקפתנו האמיתית או על פי "טייס אוטומטי" אליו הורגלנו.


השנה קיבלתי הזדמנות פז לברר את העניין שכן השנה לא נשב ליד שולחן עם המשפחה המורחבת כמו תמיד, אלא נחגוג בבסיס צבאי כמשפחה מצומצמת (אמא, אבא בתפקיד קרבי, שני ילדים ותינוק) בתוך מכלול לא פשוט של חיילים, וחדר אוכל גדול מאוד. אווירה אחרת, לא שגרתית - הזדמנות לעשות גם סדר בראש.



חיפשתי במקורות את מצוות החג ומצאתי שהחובה היא בארבע מצוות בליל הסדר: שתים מן התורה - מצה והגדה ושתיים מדרבנן - ארבע כוסות ומרור. טוב, את זה אפשר לקיים בכל מקום כמעט וללא ספק שבמקום שנהיה בו לא תהיה בעיה. אז מה משמעותן של כל ההכנות במשך חודש שלם בשביל חג אחד?


האמת היא שההכנות לפסח המתחילות כבר בערך מראש השנה, אז נשאלת השאלה "אצל מי נהיה השנה בסדר?" וכולם מנסים להיזכר היכן היו בשנה שעברה ועם מי ואחרי דיון מעמיק, מחליטים היכן לחגוג ואז מגיעות ההכנות האמיתיות לחג.


זה מתחיל ברכישת חומרי ניקיון מכל הסוגים ממש אחרי פורים וכינון לו"ז מפורט של מצב הניקיון בכל פינה מפינות הבית. (כן, גם מגירת הגרביים...). במקביל למבצע הניקיון מתהוות להן משימות נוספות כמו רכישת מערכת לבוש אחת לפחות לכל אחד מבני המשפחה (כולל גרביים, אם יהיה קר) וכמובן מתנות למארחים או המון מוצרי מזון וכלי מכלים שונים אם אתם המארחים.


טוב, אז המחקר הקטן שלי גילה שהמחויבות של עם ישראל בכל הדורות חורגת בהרבה מהדרישות הדי-צנועות של ההלכה. מה המשמעות של הפער הזה? האם עצרנו לרגע כדי לבחון את המקום שלנו בכל הטירוף שמשתולל במחוזותינו מפורים ועד פסח?


מכיוון שאדם קרוב אצל עצמו, אנסה לשקף לכם את חשבון הנפש שערכתי בימים האחרונים.



ניקיון - הקלישאה הנפוצה "אבק זה לא חמץ..." נכונה מאוד אבל מולה עומדת בהפגנתיות הקלישאה ש"זו הזדמנות טובה של פעם בשנה"


אירוח
- מול "סעודה כיד המלך" ו"כולנו מסובים" עומדת ההוצאה האדירה והטרחה הרבה כשממילא כולם ממש שבעים אחרי "סימני הסדר" ו"כל המוסיף גורע"


ביגוד
- אין מחזה יפה יותר ממשפחה רחוצה ונוצצת בבגדיה החדשים בכניסת החג אבל האם בשביל מחזה כזה צריך לקנות לכולם את הכל ודווקא לפני החג (שהרי ידוע שהמחירים הכי גבוהים נמדדים לפני ר"ה ופסח).


מתנות
- אכן, הזדמנות מצוינת שבעל יקנה לאשתו ואישה תקנה לבעלה וכמובן לכל הילדים ולמארחים ולהורים ולאחים, אבל אחרי שנחליט מה ישמח כל אחד, מה עם המחיר?


ואחרון חביב, האפיקומן - עד כה לא נדרשתי לשאלה זו מעולם שכן את כל הפסחים בעשור בו אנו נשואים, חגגנו על שולחן ההורים והמו"מ עם "גנבי האפיקומן" נערך ע"י סבא ואנחנו התבוננו בילדינו המחונכים היטב מפצירים בו שיקנה להם מתנה צנועה זו או אחרת, על חשבונו כמובן. אך מה יהיה על התקציב לאפיקומן השנה? ואולי בכלל רצוי שנרכוש תשורות לילדים טרם החג?


המון הוצאות וטרחה על לא מעט דברים, שרובם הגדול הם בכלל איזושהי מחויבות חברתית ומשפחתית ובשום אופן לא הלכתית או ערכית במיוחד. אז הנה לפניכם כמה מסקנות אישיות שלי בתקווה שיבואו לכדי מעשה לקראת החג הממשמש ובא עלינו לטובה.


אני , כמוכם ממש, חיה בדור נפלא של שפע ב"ה. עולם מלא באפשרויות ניצב כל בוקר לפתחנו. כיף לי מאוד להיות שייכת לדור כזה אולם אני מרגישה שמרוב שפע, אני קצת מפספסת לעיתים את העיקר. החלטתי לחזור לארבעת המצוות של החג כבסיס לקבלת ההחלטות שלי, ומכן כל תוספת היא בבחינת "הרי זה משובח".



בתחום הניקיון, קיבלתי החלטה עקרונית שאשתדל מאוד לנקות יסודי אבל אתחיל מהמקומות המועדים לחמץ ומשם אמשיך לאילו שפחות ואת החלונות אשאיר לסוף (כי ממילא יש תמיד שרב ואז גשם שמדביק את כל הבוץ לחלונות הנקיים בדיוק בחוה"מ). את כמות חומרי הניקיון צמצמתי מאוד וראה זה פלא יש כל כך הרבה דברים שחומר אחד לניקוי כללי יכול לעשות...


בתחום הביגוד הקדמתי השנה, בשל אילוצים, את רכישותי ומצאתי כמה פריטים של "סוף עונה" בהנחה ניכרת ולכל אחד מבני הבית מחכה פריט לבוש חדש (בארון למעלה) מזה כמה שבועות. החלטתי לקבל על עצמי לנהוג כך בכל שנה, לחפש ביגוד בסוף העונה ולשמור עליו חדש (עם הטיקט) עד לבוא החג ובכך להימנע מהרכישה היקרה בשבוע שלפני החג. הרי בכל הקניונים מוכרים לנו אווירה של אביב, פריחה והתחדשות ביחד עם קולקציה חדשה ויקרה להחריד, כאשר למיטב זכרוני לא היה ליל סדר אחד שבו לא נזקקנו לסוודר מעל הבגדים הקצרים והחדשים... חוץ מזה, בכל עונה ישנם פריטים רבים של עונת מעבר וממש לא מעניין את בן זוגי והילדים שלנו מאיזו "קולקציה" של איזו שנה הבגד שלהם ובלבד שיהיה נוח. חוץ מזה, הרי מדובר בערב ארוך ומיגע והרי ברור וידוע שהקטנים ילבשו פיגמות עוד לפני המרק... ואני, לי יש את השמלה מהאירוע ההוא שלבשתי רק פעם אחת ואם אוסיף לה מטפחת חדשה (ושנת צהריים בערב החג) אראה מצויין... שהרי כבר אמרו חז"ל "איזהו מאושר - השמח בחלקו" והוצאות מיותרות ואוברדראפט הם ממש לא החלק שלי....


בנושא המתנות הוחלט השנה באופן גורף שאוספים כסף מכל האחים למתנה שימושית באמת ולא קונים שוב, כל אחד בנפרד, כלי הגשה/ מפה/ קישוט מקרמיקה (כרגע זה עומד על מגהץ חדש לחמותי ועל מכשיר טלפון חדש לאמא שלי). עכשיו נשארו הילדים - כאן זה טיפה יותר מסובך. כל החברים יחזרו מפסח ויתהדרו בשלל צעצועים ואפקטים יקרים ומה יהיה על צאצאנו אנו? בסיכומו של דיון הוחלט שנודיע לילדים שהמתנה שלנו תמורת האפיקומן תהיה לבחירתם מתוך רשימה שננסח קודם לחג (ברשימה יהיו פריטים ראויים מבחינתנו כמו אוסף דיסקים מיוחד, ביקור בלונה פארק או בילוי משפחתי במסעדה מלאה בחמץ בשבוע שלאחר החג) כך הם ירגישו שהבחירה היתה שלהם ואנחנו לא נוציא כסף על צעצוע מיותר בשל גחמה רגעית או אופנה חולפת אלא על משהו עם ערך מוסף מבחינתנו.


לגבי המזון, אמר לי השבוע ידיד שאין שום סיבה שבשבוע של פסח נוציא הרבה יותר משבוע רגיל למעט המצות שיותר יקרות מלחם, יש הרבה אמת באמרה הזו. נכון, יש הרבה ארוחות חג / שבת, אבל למה שלא נאמץ מנהג בו כל אחד מביא משהו לשולחן החג? אם במקום מתנה למארחים, נודיע להם שאנחנו מביאים את השתייה / מצות / סלטים לסעודה? אולי נציע לשטוף כלים בסוף הערב (למרות העייפות) ובכך נחסוך הוצאה על כלים חד פעמיים וגם נשמור על איכות הסביבה? ובכלל, רובנו נשמח למצה עם שוקולד לקינוח במקום עוגת שכבות מהקונדיטוריה...


ובאשר למצוות "והגדת לבנך" שהיא מעיקרי חג הפסח, החלטתי מעתה ואילך לתת דוגמה אישית לילדי ולהקפיד על תכנון נכון וביצוע מבוקר של ההכנות ומנהגי החג הזה כפי עומקו של הכיס שלי ולא לפי המראה והעומק של כיסים אחרים.

חג שמח באמת.

כרמי

כרמי אופנהיימר, יועצת לכלכלת המשפחה, מנהלת "אוצר בכרם" ועונה לשאלות באתר קולך