להתפלל מנחה לא באמצע היום, לנצל את יום שישי בצהריים, לגלות פתאום באיזור שעה 18:00 שעוד חצי שעה נכנסת שבת, להירדם במנה הראשונה של הסעודה בערב, לצאת מהבית בליל שבת בלי שעון כדי לא לגלות בשלב מסויים שכבר 2:00, לתהות מה עושים עם כל כך הרבה שבת בצהריים, לאכול סעודה שלישית חלבית שש שעות אחרי הצולנט, להצטער על מוצ"ש קצר מדי ולהאמין שבסך הכל זה טוב לכלכלת המדינה.
שעון הקיץ, ברוך הבא.
רוטציה עכשיו
חודש וחצי אחרי הבחירות, הממשלה החדשה מתחילה באמת לקום. היה אפשר להמשיך את התהליך הזה עד לבחירות הבאות, אבל כנראה שלצוותי המשא-ומתן נמאס כבר. על כל פנים, סמוך לשעת כתיבת שורות אלו הוכרע סופית שהרב פרופסור דניאל הרשקוביץ יכהן כשר המדע והטכנולוגיה, וכן ש"הבית היהודי" יקבל את ראשות ועדת החינוך ברוטציה. אז אמנם ההסכם בין הבית היהודי לליכוד נחתם כבר, אבל כיוון שאין למדור כוח להגיד השר הרב פרופסור דניאל הרשקוביץ כל פעם עד שהממשלה הקרובה תיפול, שלא לדבר על לחשוב מהו סדר הקדימויות בין התארים, הוא מציע שאם כבר עושים רוטציה - שגם השר הרב פרופסור דניאל הרשקוביץ בעצמו יעשה רוטציה עם עצמו: במחצית הראשונה של הקדנציה הוא יהיה רק רב, ובמחצית השניה הוא יהיה רק פרופסור. או לחילופין, שבמחצית הראשונה הוא יהיה רק פרופסור, ובמחצית השניה הוא יהיה רק שר. אפשר גם שבשליש קדנציה הוא לא יהיה רב, ובשליש השני הוא לא יהיה פרופסור, ובשליש השלישי הוא לא יהיה הרשקוביץ. כל זאת, כמובן, מתוך דאגה לרווחת הציבור כולו.
(כמו כן, שכוייח על הדבר-תורה על חודש ניסן, שהשתחל איכשהו להודעה לתקשורת אחרי החתימה על ההסכם הקואליציוני. איך הוא הגיע מהצטרפות לממשלה למחלוקת מתי נברא העולם?)
לא משתתפים במבצע
המדור ממשיך לעקוב אחרי מבצע פסח של איגוד ישיבות ההסדר. כבר לפני כמה שבועות דווח כאן על גיוסם של בני הישיבות להכשרות מטבחים ועריכת סדרים בצה"ל, כמו בשנה שעברה. אפשר להתנגד לפרוייקט הזה; אפשר לטעון שמנצלים סתם את תלמידי הישיבות, להגיד שהכשרת מטבחים בצבא אינה צריכה לבוא על חשבון עזרה בבית, וכהנה וכהנה. אפשר גם לומר שיש מקרים פרטיים שמצדיקים קבלת פטור - מישהו שבדיוק התחתן לפני שבוע, או חברה שגוייסו למבצע עופרת יצוקה, וכהנה וכהנה. אבל להגיע למצב שבו מתוך 1000 בני"שים שגוייסו למבצע, 400 הגישו בקשה להשתחרר ממנו - זה קצת מוגזם, לא? כל כך הרבה מנסים להתחמק מיום-יומיים של עבודות מטבח?
מצה זו על שום מה
שכוייח השבוע מוענק לעיתון "ידיעות אחרונות". אם נהיה קצת יותר ממוקדים, הוא מוענק לעורך מוסף "24 שעות" רענן שקד, ולכתב משה רונן, על כתבה ממש נחמדה אודות שרה וולף, בת 87, מנהלת מפעל "מצות אביב" ב-63 השנים האחרונות. מסתבר שבתוך ארגזי המצות שכולנו קונים לפני החג בלי לחשוב יותר מדי (טוב, אולי חושבים קצת על שמורה, שרויה וכאלה), מסתתר סיפור של עשרות שנים, מימי תל-אביב הקטנה שלפני קום המדינה, כשלא היו עוד מפעלים לייצור מצות בארץ ישראל. סיפור מהסוג שיש מאחורי הרבה מפעלים שקיימים הרבה שנים, אבל מוסיף לאווירת ה"בכל דור ודור" של חג הפסח. מאז שהתחילו לייצר את המצות האלו, הספיקו הבריטים, הגרמנים, הירדנים והמצרים לעמוד עלינו לכלותינו כמה פעמים, ואנחנו עדיין אוכלים את אותן מצות, על אפם ועל חמתם. אז מי אמר שכל הכתבות לפני החגים הן על כסף וקלוריות?
היומנים לא נשרפים
אחרי כמה חודשים בהם אף בנאי לא הוציא משהו חדש לרדיו, הגיע תורו של אביתר. אחרי שמאיר ואהוד הוציאו אלבומים שלמים של פיוטים כחלק מתהליך ההתחזקות שלהם, היה אפשר לחשוב שגם המתחזק השלישי ילך באותו כיוון, אבל זה לא מה שקרה. את מילות הסינגל החדש של אביתר בנאי, "אותיות פורחות באוויר", לא כתב האבן-עזרא וגם לא ר יהודה הלוי, אלא בנאי עצמו. איזה מזל. חבל שנפספס כותבים מוכשרים רק מפני שהם חזרו בתשובה.
ותהייה קטנה לסיום
מבין אלה ששמו לב לפני חודש (בשבת מברכין אדר) שבמולד הלבנה לא היו בכלל חלקים, כמה שמו לב השבוע שהיה רק חלק אחד?
בברכת האילנות.