שלום ,
לפני כחודשיים נפרדתי מהחבר שלי , בחור שהורי לא התחברו אליו. למען האמת הם רצו אותו בתחילת הקשר (כי הוא קרוב משפחה רחוק רחוק שלנו) אך מאחר ולקראת סוף הקשר הייתי בהתלבטות קשה (דבר שנראה לעין) כך שהם דרבנו אותי להיפרד ממנו.
מאז לאחר הפרידה אני מרגישה רייקנות וחוסר סבלנות להוריי במיוחד לאימי, שהיוותה עבורי אוזן קשבת לאורך כל התקופה שיצאתי עם החבר.
היא אדם שהזדהה עם תחושתיי והתלבטותיי וכל הזמן אמרה לי אם תבחרי אותו כבעלך תוכלי להביא ילדים ולהנות רק מהם ולא אולי אח" ממנו, או לחילופין עזבי אותו וחפשי משהו שיתן לך תחושת בטחון בזוגיות.
ובסופו של דבר בחרתי לברוח ולא להתמודד עם החסרונות של הבחור. למען האמת הגלגל זה חזר על עצמו עם 3 בחורים שהכרתי לפניו. חייבת לציין שדעתה מאוד חשובה לי עד כדי כך שהעצה שלה לפעמים משפיעה על החלטתי בסופו של דבר.
א אני חושבת שהיא צודקת כי יש לה את מנגון ההגנה שמתעורר אצל כל אם כאשר היא חשה שהצאצא שלה עלול להיות לא מאושר .אבל כשאני חושבת על זה אנו לפעמים ששללנו אנשים על סמך התחושות ולא עובדות מספקות ועכשיו שאני חושבת שאולי הן היו מטעות.
הבחור האחרון היה בדרך להציע לי נישואין אך לפני זה פשוט נפרדתי ממנו.
גם הוריי בהתחלה ציפו שהשנה אקים בית ומשפחה . כאשר נפרדנו כיאלו ניפצתי את הציפויות של הוריי ובפרט שלי.
אני בת 26. הורי לחוצים משום שהגעתי לגיל הזה ואני עדיין רווקה. אני מרגישה חסרת תקווה לגבי המשכיות שדבר זה מוערר אצלי פחד .
לא יודעת למה, אני מרגישה שאני כועסת עליה על כך בתוך מעמקי ליבי. אולי הטעות גם תמונה בי ששתפתי אותה בהתלבטויות שלי כל הזמן ולא סננתי דברים . לאחרונה אני מבינה מאחרים שכל קשר מלווה בהתלבטויות וחששות ואין מנוס מזה אלא לקבל את זה כדי להמשיך הלאה ולהקים משפחה.
לצערי הגעתי למצב שאיני מסוגלת יותר להקשיב לדרישותיה והערותיה של אימי. אני מרגישה שכבר מספיק לנהל את חיי ולהיות תחת גחמותיה של אימי . דבר זה יוצר למתחים ביני לבין אימי . היא דורשת שאקשיב לה כל עוד אני חיה תחת קורת גג שלה. היא טוענת שהסיבה שלא התחתנתי נובעת מכך שאני לא מכבדת אותה מספיק טוב ולכן אני שרויה במצב הזה ואלוקים לא יעזר לי לצאת מזה. ובנוסף לכך מאחלת לי דברים שלא נעימים לאוזן.(עליי לציין שכלך זה קורה בשעת הריב בינינו. אני מרגישה שהיא משתמשת בנק' תורפה שלי ואולי גם שלה . אני מבינה שהיא גם מתוסכלת מכך שאני עדיין רווקה. אני מרגישה שאין לי דרך אחרת להתמודד עם המצב אלא בעצבנות, בכעס ולפעמים באדישות. עליי לציין שזה לא קורה תמיד אבל זה מפריע לי מאוד כשזה עולה.
אני מניחה כי תאמר לי לגשת לטיפול (היא לא תעשה זאת) או לדבר איתה (זה לא עוזר היא אומרת לי אם אני אכבד כל רצונה ובקשתה אז היא לא תאחל לי דברים) אני חושבת שלא בסדר לדבר עליי בצורה כזו ולבצע עליי מניפולציות רגשיות.אני בטוחה כי זה בלתי נשלט אצלה . היא אישה די שתלטנית .
אני בטוחה שאיני בסדר אבל אני לא מצליחה להתמודד עם זה כבר..אפילו חשבתי לעבור לגור עם סבתי.
אני מנסה להיות פחות בבית אבל זה עדיין לא עוזר לצאת מהתקיעות שאני נמצאת..
אנא עזור לי..
אורלי
תשובה
שלום לך מדוע לא ללכת לטיפול? אני חושבת שזה מאד יכול לעזור לך לברר כמה נקודות. יש בעיה של חוסר נפרדות בינך לבין אימך. לא ברור לה מה גבול ההתערבות ומה ההדל בין מעורבות להתערבות. ובעקבות כך הקשר בינכן לא ברור לך. כמו כן נראה לי שלא ברור לך מה לצפות מקשר עם בחור. הייתי מעדיפה שאיש מקצוע ילווה אותך בקשר הבא ולא אמא שלך שאתן כנראה בקשר מורכב. חשבי על כך שוב. אם תרצי מכון שילה יוכל להפנות אותך לגורם מתאים. בהצלחה נחמה קירשנבאום אבינר, מכון שילה