בשנים האחרונות גדל והולך פער המושגים בין המעטפת החיצונית של החיים, תדמיותיהם ומעמדותיהם, לבין העולם הפנימי, הערכי, המוסרי-חברתי- לאומי. כך למשל בהגדרת העשיר. האם בעל הממון וההישגים הכלכליים זהו העשיר, או שמה אולי העשיר הוא דווקא מי שמצביע עליו ר שמעון בן זומא בפרקי אבות ושעליו הוא אומר: "השמח בחלקו" (אבות ד,א). פער זה מתחברר במפגש כל ישראל, במהלך "מחצית השקל" הסובב את קריאות התורה בחודש אדר, שם נאמר: "העשיר לא ירבה". כלומר אין ביטוי לאוסף הממון החיצוני, אלא להיותו שווה בין שווים, כמו זולתו אשר אין לו הרבה ממון.
ב. הזהרו בבני עניים
לא רק בהגדרת העשיר נפער הפער, אלא גם ביחס לעני. האם עני הוא זה שאין לו ממון רב ועל כן נחות הוא בהסתכלות של אדם גאוותן, שטחי וחיצוני? או שאולי עני הוא כפי שלמדונו חז"ל: "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" (נדרים פא). הווי אומר: תורה תצא מבני עניים דווקא בגלל הענווה ומשום שאין להם מעטפות חיצוניות של החיים להתגאות בהם. אולי משום כך גם צוותה התורה כי "הדל לא ימעיט". הדל הוא שווה בין שווים גם כאן, כשכל אחד הוא בבחינת מחצית השקל שרק הקיבוץ של כולם יחד מחבר את כל הגוונים והקצוות.
ג. עליון ותחתון
בתוך מחיית גאוותו של המן העמלקי, כמו גם גאוותו ושנאתו המוסרית, עלינו לברר האם לא הגיע הזמן לנפץ גם את הסולם המלאכותי שהרבה גסות רוח יש בו, סולם המצביע על "עשירון עליון" ו"עשירון תחתון". כי אם אפשר להגדיר אדם במושגים הכלכליים, או אז יוצאת לה הרוח מהמפרשים המוסריים ונמצא האדם משועבד למעטפות חיצוניות.
אשר על כן, אם אדם שמח בחלקו ומעריך אנשים לא על פי ממונם, אזי לעשירון העליון הוא משתייך. לעשירון זה שייכים בני המידות הישרות שבעיירות הטבעיות כמו שדרות ונתיבות, אופקים, עכו וקריית שמונה. ואילו אחר שגר במקום משופע בתנאים חיצוניים ומתגאה בהם, ולא חולק אותם עם האחר, הרי שהוא בעשירון התחתון נמצא, ואין ממונו מצילו משחיקה נפשית ומוסרית.
ד. ביום ההוא ישליך האדם אלילי כספו
לא בכדי מבהירה נבואת ישעיהו כי בחבלי משיח יגדלו אמנם ההישגים הרווחיים של ה"עשירים". צמיחה זו היא הכנה לקראת תקופה של טלטלה גדולה שבעקבותיה תקבל הגאווה האנושית מכה ניצחת. ביום ההוא ישליך האדם את אלילי הכסף ויבין בדיוק מיהו העליון האמיתי-האלוקי היחיד על הבמה, ומי הם הכלים שאינם בעלי הבית ואינם בעלי הדעה (ישעיהו ב,ו-כב, סוטה, ספרי האזינו)
ה. קו העוני
לפיכך אם אכן מתחולל שינוי במושגי החיים וגם בסדרי העדיפות ובקביעת המעמדות - או אז בעצם מתברר כי "קו העוני" הרצוי הוא סרגל ערכי-אמוני אשר בו ימדד מי ש"נופל דלתות חצרו" (רמב"ם הלכות יו"ט) ומדבר בגאוות הישגיו החיצוניים. זהו העני האמיתי. אם אכן כך יהיה, וזו השפה שנאמץ לעצמנו, הרי שנגיע לבירור תרבות החיים, ומתוך בירורם הנוקב תתחדש תנועה עממית של ענוה גדולה אשר תגרום לאנשים ונשים להיות שמחים באמת בחלקם ומתוך כך נותנים לאחרים בשמחה. כך תתחזק לה הערבות ההדדית ונקיים בפועל - "כי ימוך אחיך והחזקת בו" (ויקרא כה).
ו.
בעת אשר הטהרה גוברת והענווה נאחזת במציאות והלב נפתח להבין ולזכור "כי ה הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ח), או אז גם כשעוזרים לזולת הפרטי והכללי לא מביטים חלילה מלמעלה למטה, אלא אדרבה- "גדול מה שעשתה רות עם בועז, ממש שעשה בועז עם רות" (מ"ר רות ב). כך הנתינה באה מתוך אחריות של חיבור והדדיות ולא חלילה מתוך גאווה.
ז. תורה ופרטיות
הנה ימים באים ומתגבר הצימאון לפגוש את החיים במשמעותם הערכית-פנימית ולא עוד להשתעבד לחיצוניותם. וכפי שלמדונו חז"ל - "אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס" (סנהדרין צד) ופירשוה ב"מרגליות הים"- "עד שתכלה הפרטיות" ונראה כי אין מדובר בלכאורה, אלא בלכתחילה ממש- שיהיו כולם כלליים.
לאמור: פרטיות וכישרונות והישגים אינם מגדירים את האדם ומעמדו, אלא הם נמדדים בביטוי האמיתי שלהם מתוך ענווה ונתינה, ומתוך כך נאמר חזק איש לרעהו ואתה ואני נשנה את העולם.
הרב אלישע וישליצקי הוא ראש ביהמ"ד מהו"ת בירושלים
המאמר המלא מתפרסם בעלון השבת של צהר