בס"ד שלום. איך מתייחס פסיכולוג דתי למטופל(דתי או לא דתי)שטוען בפניו שהוא מאונן.מצד אחד הפסיכולוגיה טוענת שזה נורמאלי ואפילו בריא לפי מה שהבנתי ומצד שני הדת אוסרת(בצדק לדעתי).



תשובה

שלום רב, פיזיולוגית החל מגיל ההתבגרות מתעורר היצר המיני אשר לעתים מתבטא באוננות בדרגות שונות ובצורות שונות. זוהי דרך תחליפית ליחסי מין ממש להשיג פורקן מיני ולעתים להשיג סיפוק מיני.רפואית אין זו מחלה, ואיננה גורמת לנזק פיזיולוגי. המחשבות והרגשות שמתלוות לזה מהוות את ההשפעה הפסיכולוגית וההשפעה משתנה אצל כל אחד בהתאם לגילו אישיותו, הגיל הערכים והדת. פסיכולוג דתי כמו גם חילוני יתייחס למה שהמטופל מעלה בפניו, יבדוק מה הוא חושב ומרגיש בנושא, וינסה לעזור לו להרגיש יותר, להתמודד יותר טוב בהתאם לרצונותיו ושאיפותיו. הההבדל בין הפסיכולוג הדתי לחילוני, שהדתי מודע יותר להתיחסות ההלכתית בנושא ויבין יותר טוב את רגשי האשם המתלווים לנושא הרגיש כפי שאתה מציין. הגישה היא אישית בהתאם לכל יחיד, ואין נסיון לקבוע מה בריא או מה נורמלי, אלא מה זה גורם לאותו מטופל, ומה ניתן לעשות, לשנות ולשפר. האופן שבו אתה מנסח את השאלה מציג ניגוד ועימות מלאכותי ומיותר בין פסיכולוגיה ודת. גם הרבנים מסכימים שיש לעזור לאנשים שנכשלים בשמירה על ההלכה בתחום זה או בתחומים אחרים וזה תפקידו של הפסיכולוג. פסיכולוג איננו מחנך או פוסק הלכות.